יב

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה טו:), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (מִשְׁלֵי כה, כא־כב): "אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְכוּ' כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" וְכוּ'. כִּי אֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁמֻּסְתָּר פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם מִתְּחִלָּה כָּל הַגְּדֻלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַגְּדֻלָּה וְהַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל הָמָן אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בַּסּוֹף נִסְתָּר פְּנֵי ה' כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן, דְּהַיְנוּ שֶׁפְּנֵי ה' הַמֻּסְתָּר הִגְבִּיהַּ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁנִּתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה מְאֹד עַל־יְדֵי עֹצֶם הַסְתָּרַת פְּנֵי ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר, אָז הָיָה מַפַּלְתּוֹ דַּיְקָא בִּבְחִינַת "פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם". וְכָל זֶה עַל־יְדֵי עֹצֶם הַתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל, כִּי בְּעֵת שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה אָז יָצָא לֵב יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁבַּר לִבָּם מְאֹד מְאֹד וְשָׁפְכוּ לִבָּם כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, [כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, הַיְנוּ שֶׁבְּעֵת עֹצֶם הַהַסְתָּרָה אָז צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְעֹק אֶל ה', וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵהָרַע־עַיִן], עַד שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת בּוֹ מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי, כַּנַּ"ל: