כל המלשין את חבירו בסתר אין לו חלק לעה"ב, שנ' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, וכתוב אחר אומר מכה רעהו בסתר. תדע לך שהוא כן, בא וראה מנחש שהלשין בין אדם להב"ה, ואררו הב"ה שמאכלו יהיה עפר, שנ' ועפר תאכל כל ימי חייך.
רבן גמליאל אומר, אף ישראל הלשינו על הב"ה ואמ' תאמר שיש בו כח לזון אותנו במדבר שנ' וידבר העם באלהים (ובמשה) אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר, שנ' הן הכה צור ויזובו מים שמע הב"ה שהלשינו על כבודו ומכבודו שהוא אש אוכלה שלח בהם אש ואכלה אותם סביב שנ' ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. הלכו להם זקני ישראל אצל משה ואמרו, משה רבנו, הננו ביד ה' כצאן לטבחה ולא לאש אוכלה אש, וראה משה בצרתם של ישראל, עמד ונתפלל עליהם ונעתר לו, שנ' ויצעק משה אל ה' ותשקע האש.
ר' יהודה אומר, אותה אש שירדה מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה עוד במקומה לשמים, אלא נכנסה לה אל אהל מועד, וכל הקרבנות שהיו מקריבים במדבר אותה אש היתה יוצאה ואוכלת אותם, שנ' ותצא אש מלפני ה', ותרד אש אין כתיב כאן, אלא ותצא אש מלפני ה', ואותה האש יצתה ואכלה בני אהרן, שנ' ותצא אש. יצתה ואכלה עדת קרח, שנ' ואש יצאה מאת ה'.
ואין אדם נפטר מן העולם עד שיעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ, שנ' ותשקע האש.
ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח, וכי כושית היתה, אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך צפורה משונה במעשיה הטובים, לפיכך נקראת כושית, שנ' כי אשה כושית לקח.
ר' תחנא אומ' אף ישראל נקראו כושים, שנ' הלא כבני כושיים אתם לי, וכי כושים היו, אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך הם ישראל משונים בדרכיהם ובמעשיהם הטובים מכל אומות העולם, לפיכך נקראו כושים. וכתוב אחר אומ' ויאמר עבד המלך הכושי. וכי עבד כושי היה והלא ברוך בן נריה היה, אלא מה כושי זה גופו משונה מן הבריות כך ברוך בן נריה משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים, לפיכך נקרא כושי.
וכתוב אחר אומר, ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך. וכי כושי היה והלא בן ימיני היה, אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך היה בן ימיני משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים לפיכך נקרא שמו כושי.
ר' אליעזר אומר, בא וראה ישרו ותומו של אותו האיש שאמר ליואב, אפילו אתה נותן לי זהב וכסף הרבה מאד איני עובר על מצות המלך. אמ' לו יואב, בבקשה ממך שתראיני המקום שהיה אבשלום תלוי בו, ולא קבל. התחיל כורע ומשתחוה לפניו, שנ' ויאמר יואב לא כן אוחילה פניך, ולקח אותו בזרוע והראה לו את המקום שאבשלום תלוי בו. וכל העובר על מצות כבד את אביך (ואת אמך) כאלו עובר על עשרת הדברות, לפיכך נדקרו בו עשרה רמחים, שנאמר (שמואל ב' יח, טו) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ.
ששה נדמו לאדם הראשון וכלם נהרגו, ואלו הן: שמשון בכחו ונהרג, שאול בקומתו ונהרג, עשאל במרוצתו ונהרג, יאשיהו בנחיריו ונהרג, צדקייהו בעיניו ונהרג, אבשלום בשערו ונהרג. ואבשלום גבור כח היה במלחמה וחרב מצומדת על מתניו, ומפני מה לא שלף את חרבו וכרת את שער ראשו וירד, אלא שראה שנפתחה גהנם תחתיו, אמ' מוטב לי לתלות בשערי ולא לירד באש, לפיכך היה תלוי, שנ' הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה.
ר' יוסי אומר, שבעה פתחים לגהנם ונכנס אבשלום עד חמשה פתחים, ושמע דוד והתחיל בוכה ומיילל ומספד, וקרא אבשלום בני חמשה פעמים, שנאמר (שמואל ב יט א) וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, והחזירו מחמשה פתחים. וראה דוד שנצל מחמשה פתחים והתחיל מהלל ומשבח ומפאר ליוצרו, שנ' עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני, עזרתני ממלחמת אבשלום, ונחמתני על אבשלום, ונחמתני על אבלי: