אות ד

ויש בזה עוד דברים בגו כי עיקר ההספד הנ"ל נאמר על ענין ההסתלקות של רבינו ז"ל בעצמו (כי כבר דיבר אז הרבה מענין הסתלקותו כמבואר במקום אחר) אך שנסמך על ענין הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל המאמרים שלו שכולל דברים הרבה בלי שיעור במאמר אחד וכו' וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן נ"ט) מה שסמוך לכניסתו לאומין דיבר הרבה מהתורה בראשית לעיני כל ישראל הנ"ל, ואמר אז ענין (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה זה בחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' המבואר בסוף המאמר הנ"ל ואחר כך בסמוך מאד לכניסתו לאומין סיפר המעשה מהבעש"ט ז"ל, שבא לעיר אחת שהיו שם נשמות הרבה מכמה מאות שנים שהיו מצפים על ביאתו לשם לתקנם והבעש"ט ז"ל הבין שאי אפשר לו לתקנם בשלימות כי אם על ידי שיסתלק חס ושלום וכו' כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין ו) ואחר כך סמוך להסתלקותו של רבינו ז"ל הזכיר זאת המעשה, ואז אמר שאלפים ורבבות רבבות רבבות נשמות עומדים סביבו ומצפים על התיקונים שיקבלו על ידי הסתלקותו ז"ל, וכמבואר במקום אחר (שם ז) שזה היה כל ענין נסיעתו וישיבתו באומין והסתלקותו בשם, וכל זה אי אפשר לבאר בכתב ועיין מזה הרבה בספר חיי מוהר"ן ובספר ימי נתן (מוהרנ"ת), כי כל הדברים הנ"ל העתקתי משם