אות כז

והמובן היה שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה וגם התבונן היטב בענין קברו של משה בארץ מואב מול בית פעור וכיפר על עוון פעור שהיה כלול מפגם הברית על ידי בנות מואב ופגם אמונה על ידי עוון פעור ומשה רבינו עליו השלום נקבר שם דייקא, בכדי לעסוק גם אחר הסתלקותו בתיקון נפשות ישראל לברר בירורים קדושים מהסטרא אחרא ולהעלותם מבחינת שמד לרצון שזה בחינת גרים כמבואר בליקוטי הראשון סימן רט"ו (ועיין גם כן מה שביארנו שם בזה), עד שאחר כמה דורות באה רות בת בתו של בלק מלך מואב ונתגיירה, וממנה יצא דוד שריוה להשם יתברך בשירות ותשבחות וחיבר כל ספר תהלים, וממנו יסוד התיקון של כל תפלות ישראל, כמו שדרשו רז"ל (מועד קטן ט"ז:) על פסוק (שמואל ב) הוקם על ונאמר בו (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, כי נפשות ישראל הם בחינת אבנים כנ"ל, ובהאבן הקדושה הזה שהוא נפש דוד רצו הבונים למאוס בו, כי רצו לפסול אותו מלבוא בקהל ישראל ולהצטרף עמהם, אפילו רק בבחינת שכן על כל פנים להיות מותר בבת ישראל כשאר בן גרים, ושיהיו נבנין ממנו בתי ישראל הקדושים, ולבסוף היתה לראש פינה, כי בו תלוי יסוד ותיקון כל נפשות ישראל ובנין כל הבתים הקדושים הנעשים על ידי נפשות ישראל ותפלתם הקדושה, שזה בחינת מה שביארנו לעיל בענין הצדיק הקדוש שהוא יסוד כל הקיבוץ, ויסוד כל בנין הבתים שנעשין ונבנין על ידי זה וקורא את עצמו שכן כנ"ל ואצל דוד המלך היה כמה וכמה ספיקות ויגיעות, עד שנתקבל לשכן על כל פנים לכלל קהל ישראל, ואחר כך ראו ונתגלה לכל שהוא יסוד כל הבנין דקדושה וממנו יצא משיח, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה מענין הגרים שנעשים על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש, שזה בחינת הגרים, שזה ממש בחינת הענין של קברו של משה מול בית פעור (כמובן בזוהר הקדוש וכמו שמבואר לעיל), ושם עוסק לעשות גרים כנ"ל