אות י

שם, (ואי דלינין טפי) הוה מקלינין מהבלא, כי יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו', ואי דלינין הרבה נפשות אז בוודאי מקלינין לשון קולא, מהבל הזה ולא היה ההבל הזה קשה כל כך על העולם לכאורה אינו מובן הטעם מפני מה אם היה מעלין נפשות הרבה לבחינת עיבור היה מקילין על ההבל הזה, וגם מה שייכות יש לענין זה עם קשר המאמר ולעניות דעתי כוונתו ז"ל כפשוטו, כי ענין יש הבל על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ומה שעל ידי זה רבים נתפקרו היינו שכפרו על ידי זה בהשגחת הבורא, כי לדעתם אם היה מתנהג הכל בהשגחה פרטיות היה מחויב להיות טוב לצדיק ולרשע רע ובאמת אי אפשר להשיג דרכיו יתברך כי גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו, והחקר אלוה תמצא וכבר ביארו רבותינו ז"ל בזה סודות נפלאים הרבה כידוע, ועיין בדברי רבינו ז"ל בליקו"ת סי' י"ז שכתב שם, ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה, כי כשהאדם עושה טוב אזי מנהיג אותו בהשגחה ואם אינו טוב אם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה, לכן מניח אותו על הטבע ויכול להיות שיהיה לו טובות על פי הטבע, ואם לא היה רק השגחה היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי, כי כשהיה רואה יתברך שאין האדם מתנהג כראוי היה כועס והיה מסיר ההשגחה לגמרי, אבל עכשיו מניחו על פי הטבע וכשחוזר למוטב משגיח עליו כנ"ל ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו הטבע והשגחה כי באמת גם הטבע הוא השגחתו יתברך וכו' יעוין שם והנה הגם שרבינו ז"ל מבאר כאן לענין הנהגת האדם בפרט, אך עיקר ענין זה מתנהג בכלל העולם כי העולם נידונין אחר רובו כמאמר רז"ל ואם רוב העולם אינם כראוי חס ושלום, אזי על פי הנהגת ההשגחה היה העולם חרב לגמרי חס ושלום, וגם צדיקי הדור היו צריכין להסתתר כמו שמצינו אצל נח שהוכרח לכנוס אל התיבה מפני מי המבול, ואז השם יתברך כביכול מעלים עין מסוררים ומניח את העולם על הנהגת הטבע, שהוא בחינת מה שהשגחתו יתברך מסתתרת ומתלבשת בתוך הנהגת הטבע, ועל ידי זה העולם קיים ואינו חרב לגמרי חס ושלום, ואז מתגבר ההבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן להיפוך, וכל זה מחמת שמדריגת הדור גורם שהשם יתברך כביכול מחמת רוב רחמיו וחסדיו יתברך, מעלים ומסתיר כביכול אור השגחתו יתברך בשביל טובת העולם והנה הצדיקים בעצמם גם כן בוודאי יותר נח להם לסבול יסורים וחיי צער בזה העולם ויתקיים העולם, ולא יחרב לגמרי חס ושלום ובזה מובן קצת כפשוטו מה שאמר הקב"ה לר' פדת אי בעית דאחריב עלמא וכו' וענין זה הוא על דרך שאמר הקב"ה לך עלה מזה וכו', כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה וכו', עיין תרגום יונתן שם ותבין כי באמת הטבע עצמה היא גם כן השגחתו ית' כנ"ל, ועיין סוכה דף כ"ט שאמרו שם ובזמן שישראל עושין רצונו יתברך אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ה' וכו', ומאותות השמים אל תחתו וכו' סמך גם כן לענינינו הנ"ל: