אות א

מאמר חותם בתוך חותם נאמר ביום ב' יום חמישי לעשרת ימי תשובה שנת תקס"ה וראש השנה חל אז ביום ה' ו', ובשבת תשובה שלאחריו היינו מסופקים אם נזכה שיכנס מחדרו אלינו לישב עמנו בסעודה שלישית ולגלות לנו תורה, כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעודה שלישית כי אם בעתים ידועים וכמבואר במקום אחר והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאום הדלת מחדרו בבהלה גדולה, וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאוד וקרא בתחלה שתבוא בתו הגדולה אליו ונכנסה תיכף לחדרו, והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה פיגא ז"ל, והתחילה שוב להכחיש ולהעלים, ואמר הלא כבר אני יודע האמת שנפטרה והוכרחה להגיד לו בפירוש ולא נכנס מחמת זה אלינו לסעודה שלישית, ונהג שעה אחת אבילות במוצאי שבת ואחר כך נכנס אצלינו לביתו הגדול ודיבר עמנו כדרכו, ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה, ואמר אז שעיקר מעלת הבכיה כשהיא מחמת שמחה, וגילה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום ר"ת בכיה כמבואר בסי' קע"ה ואמר אז שהיה לו אז (מה שקורין בלשון חסידות) הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה הנ"ל נתבלבל הדבר, וסיפר שבתו הקטנה הנ"ל שנפטרה באתה אליו בקובלנא רבא וכו' (עי' פנים), ואז הוכרח לשאול עד שהודיעו לו כנ"ל וכו', ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל: