אות יא

אך אף על פי כן יש להבין, אם כן מאחר שהגוף עז כל כך עד שאינו נשבר עזותו על ידי הקולות רק אדרבה הקולות בעצמן הם רק על צרכי גופו לבד, ואם כן אם השם יתברך ירחם עלינו למען שמו לבד ויושיע לנו גם בגשמיות, ויסיר ממנו כל היסורין, ואזי בוודאי יתגבר הגוף בעזות יתירה עוד, ואם כן קשה וכי זה הוא הרחמנות באמת שירחם עליו ה' למען שמו והוא ישאר בעזות גופו לעולם חס ושלום, ועל כן ההכרח לומר שירמיה התפלל עצמו על זה שיעשה השם יתברך למען שמו בדבר זה עצמו, ויתן בלבנו שנזכה להטות אזנינו היטב לקול דקדושה בעצמו ולא לקול ההברה, ואף על פי שאין אנחנו בבחינת בשר אף על פי כן נזכה לשמוע הקול דקדושה בעצמו שהוא רק מצד הארת הנשמה, ועל ידי זה יהיה נשבר עזות הגוף ואז ממילא ננצל מכל היסורים, ונזכה לקבל ישועה שלימה גם בגשמיות כנ"ל (ויש לומר עוד שזהו שדרשו רבותינו ז"ל הובא בפירש"י שם עשה למען שמך המשותף בשמינו, כי ידוע שהשם של האדם מורה על חיותו ונשמתו בבחינת (סראשית ב) נפש חיה הוא שמו, והנה הנשמה יריאה להתקרב אל הגוף כשהוא עז וחזק בתאוותיו, כי תוכל ללכוד בעזות ותוקף הגוף כמבואר באות ה', מה שאין כן השם יתברך כביכול אינו מתיירא מזה כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א) על פסוק (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו', ואם כן עשה למען שמך המשותף בשמינו היינו בנשמותינו, והמשך עלינו הארה משמך הקדוש והנורא שהארה זו תוכל להאיר גם בגוף שהוא עז וחזק מאוד, עד שיהיה נשבר העזות שלו ויקבל אור הנשמה) ובזה מובן ומיושב הדיקדוק הנ"ל בענין זה באות ג' בשם רבינו ז"ל בביאור יותר, כי גם העומדים בחוץ יכולין לשמוע קול שופר על ידי זה שיצעקו על זה בעצמו, בבחינת אם עוונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך וכנ"ל: