אות יד

שם מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין רוצה לומר וממילא מובן כי הוא מבחינת שנים קדמוניות שהם למעלה מבחינת השבעים שנה שבעים פנים או יש לפרש ששאל לו כי מי שיש לו איזה אחיזה עדיין באיזה פנים מהשבעים פנים לתורה, ממילא אין צריכין לעסוק עמו לעוררו על ידי בחינת שנים קדמוניות, מאחר שיכולים לעוררו על ידי איזה בחינה מהשבעים פנים שהם בחינת שבעים שנה, וממילא מאחר שאתה עוסק על ידי בחינת השנים קדמוניות, מובן ממילא שעוסק לעורר גם הנפשות הנפולות מאוד שנפלו מכל השבעים פנים, ובהם בוודאי יש לחוש שמא יש ביניהם תלמידים שאינם הגונים לגמרי, מאחר שהם נפשות הנפולות כל כך ויותר היה לך לעסוק עם נפשות שאינן נפולות כל כך, והיית מעורר אותם על ידי בחינת השבעים פנים לבד וזה ששאל אותו פשיטא לך ית עין שנין, היינו כלום בחנת לעורר על ידי בחינת השבעים שנה ואכלת מנייהו היינו בחינת מן המותר לפיך היינו שיהיו דבריך נשמעים שיהיו התלמידים הגונים (ומזה מובן גם כן שנכון מה שבארנו למעלה, כי אפילו אם התלמידים היו עד עכשיו באיזה בחינה שהיו מאחר שעכשיו שומע ומקבל דברי רבו היטב להתחדש לטובה מעתה כבריה חדשה ממש זה התלמיד הוא גם כן בכלל התלמידים הגונים), היינו כי אפילו מי שעוסק לעורר את בני אדם על ידי בחינת השבעים פנים, עליו נאמר גם כן (זוהר ח"ב קפ"ו: זכאה מאן דמליל על אודנא דשמע, שזה בחינת מה שדרש באידרא קל"ח: הנ"ל ה' שמעתי שמעך יראתי זה מדבר בזעיר אנפין שהוא בחינת השבעים פנים כנ"ל, כי לאו כל אדם זוכה לשמוע ומי שזוכה לשמוע ולהתעורר, על ידי זה נעשה פקידת עקרות ועל ידי זה בא התגלות היראה כנ"ל שזה בחינת שמעתי שמעך יראתי, ומכל שכן איך לא יראת לעסוק בבחינת השנים קדמוניות ולעורר על ידי זה בחינת הנפשות הנפולות מאוד שבהם בוודאי יש לחוש כנ"ל והשיב לו אנא עלמא בחרובא אשכחתיה וכו' ויש לפרש דרוצה לומר כי הזעיר אנפין נקרא עולם כידוע, שעל כן השבעים שנה בחינת השבעים פנים נקראים ימי עולם שנות עולם כמבואר באידרא שם וחרובא הוא בחינת ימי קדם שנים קדמוניות שמהם מקבלין חיות גם בחינת השבעים שנה כנ"ל, וזה גם כן בכלל אנא עלמא בחרובא אשכחתיה, וגם אשכחתיה הוא מלשון שכחה, היינו בין שאני עוסק בבחינת הלימוד והתעוררות שעל ידי בחינת שבעים שנה שהוא בחינת עלמא, ובין שאני עוסק לעורר על ידי בחינת השנים קדמוניות שהם בחינת חרוב, אני יכול להביא בחינת שכחה שהתלמידים שאינם הגונים יהיה נשכח מהם וכי תימא מה לי להכניס עצמי בזה, על זה אמר כי היכי דשתלי לי אבהתי וכו' (ועיין סוד גידול החרובין לשבעים שנה בספר ויקהל משה בעולם התיקון פירקא קדמאה ובקיצור עולם התיקון שם):