אות ב

והמוח הוא לפי המזון וכו' היינו על פי המבואר לקמן באות ו' שההמתקה של כל הצימצומים הוא על ידי השכל וכו' וזה בחינת (משלי כ) נר ה' נשמת אדם המובא באות ז', כי גשמיות גוף האדם הוא בחינת צימצום בחינת חשכות בחינת בהמיות ממש והמתקתו הוא רק על ידי השכל שהוא הנשמה שבמוח שזה בחינת נר ה' נשמת אדם, כמו מי שהולך בחשך וצימצום, שהיה יכול להלכד ולהכשל מאוד, רק על ידי הנר שבידו נה החשך וניצול מהכל כמו כן על ידי אור הנשמה שהיא השכל שבמוח נמתק הגשמיות של הגוף ואז הוא בחינת אדם, רק אף על פי כן כשאוכל מאכל גס שאי אפשר לטבע האדם לעכל אותו כראוי, ולברר הכח הרוחני שבו ולהעלותו אל המוח, ולות הפסולת שהיא המותרות ולהוציאו בשלימות אל החוץ, אזי עולים העשנים סרוחים של הפסולת והמותרות ומבלבלין את המוח, כי אין המוח ממתיק רק בחינת הצימצום ההכרחי אבל לא המותרות, רק אדרבא המותרות מבלבל גם את המוח כמו כן כשפוגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות, ועל ידי זה נתבלבל המוח ואינו יכול להוציא משפטי אמת ואזי יוצא משפט מעוקל, היינו כי המשפט שהוא מן המוח הוא מעוקל ומבולבל על ידי העשנים סרוחים שבלבלו את המוח כנ"ל ואז בוודאי אינו יכול להנהיג את עצמו, היינו להמתיק צימצומיו ולפשוט ספיקותיו ולהתנהג במשפט אמת בכל עת ועת כפי מה שעובר עליו, שכל זאת הוא בחינת הצימצומים שעוברים על האדם צימצומים חדשים בכל פעם, והוא צריך לכלכל דבריו במשפט ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד, ומכל שכן שאינו יכול להיות מנהיג ישראל ולהנהיג אחרים כפי דעתו ושכלו כי עיקר מה שישראל צריכין למנהיג הוא בשביל להורות להם הדרך אשר ילכו בו לכל אחד לפי בחינתו וצמצומיו, ועל כן באמת צריך המנהיג להיות איש אשר רוח בו, ודרשו רז"ל (ספרי פנחס) שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד, היינו שהוא יהיה בחינת שכל הכולל נגד כל השכליים שלהם, ובשכלו הכולל יהיה יכול להמתיק כל הצמצומים שלהם, גם שיהיה יכול להאיר בהשכל של כל אחד ואחד, עד שעל ידי זה יהיו נמתקין כל הצמצומים של כל אחד ואחד על ידי השכל שיש לו בעצמו מה שאין כן מי שאין לו אמונת חכמים שעל ידי זה נתבלבל שכלו ואינו יכול להמתיק צמצומיו ולהנהיג את עצמו, ומכל שכן שאינו יכול להנהיג את אחרים כנ"ל: