אות ה

שם אות ג', וזה בחינת אל הויה ביצירה וכו' וזה בחינת הויה במילוי ההין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר בפרי עץ חיים בשער הזמירות בכוונות הללי נפשי את ה' (תהלים מ"ו) מלכות דיצירה וכו', ומסיים אלהיך ציון שהיא מלכות, ויש בו ט' פסוקים ט' הויות נגד ט' נקודות, ופ"ג תיבות כשם ב"ן ושם אל, שאל הויה הוא ביצירה, וכאן במלכות הויה דבן וכו', וכן הוא גם כן במשנת חסידים ובזה מבוארים קצת דברי רבינו ז"ל, כי כאן מדבר גם כן ממזמור זה שזה בחינת (תהלים קמ"ו) אהללה ה' בחיי שהזכיר לעיל, וגם כאן מבאר הפסוק (שם) אשרי שאל יעקב בעזרו ואפשר לומר בזה גם כן קשר הענין, כי מאחר שאמר אהללה ה' בחיי היינו שאני חי חיים שלי ואיני נצרך לבריות כנ"ל, וזה אזמרה לאלקי בעודי היינו בעודי בחיי וחיי רוחי מלובשים עדיין בתוך גופי, שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל שהרוח דלתתא מלובש עדיין בתוך הגוף, ואינו נכלל ונסתלק לבחינת הרוח דלעילא לגמרי חס ושלום, רק אדרבא מושך בכל פעם חיות והארה מבחינת הרוח דלעילא, שהיא בחינת כח אל הפועל, שהוא בחינת הרוח דלתתא וזה שסיים (שם) אל תבטחו בנדיבים וכו' היינו שמזהיר להאדם שלא יהיה נצרך לבריות ולא יבטח בנדיבים (שעל ידי זה הוא רחוק חס ושלום מבחינת אמת שלימות הדיבור ולא יוכל להיות מוציא מכח אל הפועל), בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנותיו, כי איך אפשר לבטוח באדם מאחר שהוא בעצמו אינו בטוח בעצמו שיוכל להוציא מחשבותיו ועשתונותיו מכח אל הפועל, כי הלא אם תצא רוחו היינו שהרוח דלתתא יסתלק למעלה לשרשו שהוא בהרוח דלעילא בחינת כח, וכן הגוף ישוב לאדמתו שהוא שרשו גם כן, בחינת (בראשית ב) וייצר וכו' את האדם עפר מן האדמה, ואז ביום ההוא אבדו עשתונותיו ומחשבותיו ולא יצאו מכח אל הפועל, ואם כן איך אפשר לאדם אחר לבטוח בו וזה שסיים אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו וכו' כמבואר בפנים, וזה שסיים גם כן השומר אמת לעולם וכו':