אות ג

שם במאמר הנ"ל וגם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק העכו"ם כדי שיהיו נעשין גרים וכו' וכו' כי כל עבודת משה בחייו וגם עכשיו לאחר מותו הוא רק לעשות גרים כנ"ל אמר המחבר, אי לאו דמסתפינא הוי אמינא שבזה רימז רבינו זצ"ל לענין הסתלקותו באומין שהיה לו ז"ל בענין זה סודות נפלאים מאד וכמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומן עיי"ש), ומעט מן מעט אשר נשמע ממנו בענין זה הוא, מפני שהיה שם קדושת השם הרבה מאד על ידי הקדושים שנהרגו שם הרבה אלפים נפשות ישראל על קידוש ה' (בגזרת שמד רחמנא ליצלן ונשמתם עלה לרצון לפני ה' כידוע) ואמר רבינו ז"ל על הקלי עולם שהיו שכיחים אז בימיו ז"ל באומין, שהם מבחינת (עיין זוהר ח"ב רלו:) סוספיתא דדהבא ועל כן הם אפיקורסים וכו' אך גם שם יש עדיין איזה טוב וכו', ועל כן היה לו ז"ל איזה קצת עסק עמהם, והם גם כן נמשכו אחרי רבינו ז"ל באהבה גדולה מאד, וקצת מהם אמרו בפירוש שאלמלא לא נפטר רבינו ז"ל כל כך במהרה אחר התחלת ישיבתו באומין, בוודאי גם הם היו נעשים בעלי תשובה באמת עיין בזוהר תרומה דקנ"ז שעוסק שם לענין קדושת ארץ ישראל שהיא הנקודה הקדושה של כלל ישוב העולם, ובית קודש הקדשים היא נקודה הפנימית של קדושת ירושלים וארץ ישראל, וכן להיפוך המדבר שהלכו בו ישראל שלטא בו סטרא אחרא, ואי ישראל ישתכחו זכאין באינון ארבעין שנין הוה מתעברא ההוא סטרא אחרא מעלמא, ומדארגיזו ליה לקודשא בריך הוא וכו' איתתקיף ההוא סטרא אחרא ונפלו כולהון תמן תחות רשותיה ואי תימא והא משה דסליק על כל עלמא איך נפל תמן, לאו הכי דהא משה מהימנא לא הוה ברשותיה וכו' עיין שם, ובגין למינדע לכל דרין אחרנין דעלמא, דאינון מתי מדבר יקומון ההוא רעיא דלהון אשרי ליה בגוויהו למהוי כולהו באתערותא דקיומא לעלמא דאתי וכו' ועיין גם בזוהר פ' תצא דר"פ מענין סוד קבורת משה בחוץ לארץ בארץ ציה ועיף בלי מים וכו' (תהלים ס"ג), דהא אנת תועלת גדול לישראל בקבורתך, אי לא הוית קבור בחוץ לארץ לא הוה ישראל נפקין מן גלותא ובגינך אתמר (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו איתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך וכו', והאי איהו (שם) ובחבורתו נרפא לנו בחבורא דאתחביר עמנא בגלותא נרפא לנו כו' (ובזה תבין קצת ממה שכתבנו לעיל בשם רבינו ז"ל שאמר שהיה רוצה ליסע לארץ ישראל להסתלק שם רק אני רוצה לישאר ביניכם (איך וויל בלייבין צווישין אייך) ואתם תבואו על קברי וכו' כמבואר לעיל במה שביארנו על מאמר חדי ר"ש סי' ס"א עיין שם, מכוון ממש למה שדרשו כאן ובחבורתו נרפא לנו כנ"ל) ועיין בפרי עץ חיים בכוונת נפילת אפים מענין שהצדיקים אחר מיתתן יורדין לגיהנם ומעלין משם נפשות הרשעים שזה סוד בירור ניצוצות הקודש מעמקי הקליפות הנקרא מיתה ממש, והצדיקים יורדין לשם ומעלין משם הניצוצות הקדושים וכו' שזה סוד (ברכות י"ח) צדיקים במיתתם קרויין חיים, וגורמין על ידי זה יחוד גדול וממשיכין שפע רב וכו' ועיין שם עוד מענין היחוד הגדול שנעשה על ידי מסירת נפש ממש על קידוש השם וכו', וכתב שם והנה אף על פי שהמוסר עצמו למיתה מייחד תפארת ומלכות וכו', וכן המוסר עצמו על קידוש השם מייחד חכמה ובינה וכו' זהו לפי שעה אבל אינו נעשה מרכבה תמיד לכך אלא אם כן ימסור עצמו תמיד למיתה על התורה ועל המצוות בפועל כמו ר' עקיבא וכו' ועיין זוהר פקודי רנ"ד: ובמקדש מלך שם ועיין בפרי עץ חיים בכוונות הודו בפסוק (תהלים צ"ד) אל נקמות ה' וכו' שכתב שם, כי הלא כוונתינו עתה על ידי תפלותינו להעלות העולמות ולכוללן עד אצילות, וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו בין הקליפות וכו', ואמנם אותן שנפלו בעשיה וכו' ושם בעשיה קליפות עצומות ואין יכולת להוציאן משם אותן הניצוצות אם לא על ידי עשרה הרוגי מלכות וכו', ועל ידי זכרינו אותם הם מתגברין ומלקטין נשמות וניצוצות שבקליפות העשיה וכו' ועיין שם בכוונות פרשת התמיד שכתב שם כי הקליפות אשר בעשייה הם קשות מאד ונקראים עבודה זרה וכו' מבואר מכל זה שזה סוד מיתת הצדיקים הקדושים, בפרט אותן שמסרו נפשם על קידוש השם בפועל ממש וכו' כנ"ל, היינו ללקט ולברר ולהעלות הנשמות וניצוצות הקדושות שבעמקי הקליפות דעשיה שהם בחינת עבודה זרה ממש ולהעלותם אל האצילות וכו', והוא בחינת מסירות נפש ממש וכו' עיין שם ועיין באדרא רבא נשא דקל"ו שם מבואר מענין הכ"ד בתי דינים וכולהו אקרין נצחים וכל חד אקרי נצח וכו' ואית מצח ואית נצח וכו' וענין המתקת הכ"ד בתי דינים על ידי מצחא דעתיקא מצח דרעווא דרעווין וכו', ועיין בקול ברמה שם ומובן קצת לענינינו גם כן מכל זה להבין מדעתו ברמיזה ועיין בלקוטי תנינא סי' ד' מענין מצח הרצון שלשם נסתלק משה בחינת (דברים ל"ג) כי שם חלקת מחוקק ספון וכו' ועיין במגלה עמוקות אופן ד' מה שרצה משה לכנוס לארץ ישראל בכדי לבטל יצרא דעבודה זרה וכו' והשיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי צריך להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל בקליפה שהוא נגד קברו של משה והוא חרון אף עומד לקבל משה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קבדו של משה חוזר לאחוריו וכו' עיין שם, ולפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל מבואר ביותר כנ"ל ועיין שם עוד במגלה עמוקות הנ"ל בענין (דברים ג) וצו את יהושע וכו' אין צו אלא עבודה זרה שעל יהושע מוטל לבטל יצרא דעבודה זרה וכו' (עיין זוהר ח"א כ"ז:) ובאמת מצינו בספר יהושע (כד) שהזהיר את ישראל מאד קודם מותו להסיר את אלוקי הנכר וכו', ואפשר שלזה רימז רבינו זצ"ל בהדברי צחות שאמר בנסיעתו לאומין מענין נחמן נתן וכו' כמבואר בחיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומן סימן א) שאמר הלא נוסעין כאן נחמן נתן וכו', וכבר ידעת שיצרא דעבודה זרה בעתים הללו העיקר הוא התגברות והתפשטות האפיקרסות והמינות שזה בחינת שמד ממש רחמנא ליצלן, והם הם בחינת העבודה זרה והקליפה של פעור ממש שפוערים פיהם לבלי חוק ומדברים עתק על ה' ועל תורתו ועל משיחו וכו' ועל זה צעק רבינו ז"ל הרבה בחייו, וגם עכשיו אחר פטירתו עוסק בזה להכניע הכפירות וכו' ולהכניס אמונה בעולם ולהעלות משמד לרצון והנה עיקר עוון פעור היה על ידי פגם הברית עם בנות מואב, וכמו שכתוב (במדבר ל"א) הן הנה היו לבני ישראל בדבר פעור ועיין זוהר שמות ג: שחטא זה רחמנא ליצלן הוא בחינת עבודה זרה ממש, בחינת (שמות כ) לא יהיה לך אלוקים אחרים וכו' ועיין לעיל במאמר אבא שאול סי' נ"ה שהנואפים העוסקים בחכמת פילוסופיא מזיק להם מאד ובאין על ידי זה לחירופין וגידופין שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם וכו' ועיין באידרא נשא הנ"ל מענין הכ"ד בתי דינים ששרשם במצחא וכו', שעל ידי המצח הקדוש הזה מענישים את הרשעים צופין בחובייהו בבחינת (ירמיה ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם וכו' ואפשר שזה סוד מיתת כ"ד אלף מישראל במגפה על דבר פעור פנחס מסר נפשו ממש בקנאו את קנאתי וכו' ועל ידי זה המתיק הדין מישראל, ונאמר (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום ועיין זוהר תצא דר"פ הנ"ל מענין מה שהסתלקות משה כתיב בפרשה פנחס וכו' ועיין סוטה די"ד מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור וכו' (עיין תוספות שם) ושם עוד (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וכו' תחת אשר הערה נפשו למות שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות ל"ב) ואם אין מחני נא מספרך, ואת פושעים נמנה (ישעיה נ"ג) שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא (שם) שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה וכו' שזה בחינת שמעלה משמד לרצון ועושה גרים ובעלי תשובה ועיין במדרש קהלת קפיטל א' בפסוק כל הדברים יגיעים (קהלת א) מעשה באשה אחת שבאה אצל ר"א להתגייר וכו', ופירש המתנות כהונה לעשות תשובה וכו' ועיין בלקוטי תורה להאריז"ל בפרשה ואתחנן ע"פ ויתעבר ה' בי למענכם וכו' וכבר מבואר לעיל מה שנשמע בפירוש מפיו הקדוש ז"ל בסמוך להסתלקותו מה שאלפים ורבבות הרבה מנפשות ישראל עומדין סביבו ומצפין על תיקונים שלו אשר בשביל זה מוכרח להיות נפטר מן העולם, ומה שחיזק את לב מקורביו ז"ל לבל יתייראו ויפחדו וכו' מאחר שהוא הולך לפניהם וכו', וממילא מובן למשכיל כי אי אפשר להרחיב הדיבור בענינים רוחניים ודקים כאלה: