סימן ע״ו - ויהי אחר הדברים

שם, וזה פירוש הפסוק (תהלים מ"ב) צמאה נפשי וכו' ואראה פני אלקים רוצה לומר כי צדיקייא אנפי שכינתא, ועל ידי התקרבות לצדיקים זוכה שתהיה עבודה שלו בבחינת ראיה בבחינת גבול וזמן ועוד יש לומר כי אלקים הוא בחינת דינים ומוחין דקטנות שמזה בא בחינת צמאון הנפש, ופני אלקים הוא בחינת שם הקדוש א"כ"ד"ט"ם שהוא השם של בטחון בסוד (ישעיה כ"ו) בטחו בה' עדי עד כידוע, והסתכלות ובטחון הוא בחינת העבודה שהוא בבחינת גבול וזמן, וזוכה על ידי זה להתחדשות המוחין בכל פעם שזה בחינת מוחין דגדלות, ועיין בפרי עץ חיים בכוונות פסח ותבין:

שם במאמר הנ"ל על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המוחין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר כי כשהעבודה היא אצלו בבחינת גבול וזמן אז הוא בכל פעם בבחינת התחדשות המוחין, שזה בעצמו בחינת (מנחות צ"ט) לפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, היינו כי על ידי זה נתחדשין המוחין שזה בחינת חידוש המוחין שבכל יום על ידי השינה, שזה בחינת (איכה ג) חדשים לבקרים וכו' וכמבואר לעיל במאמר אשרי זרקא סי' ל"ה מה שאין כן כשעבודתו את ה' הוא בלא גבול וזמן רק בבחינת צמאון, אז אין לו התחדשות המוחין ואז המוחין שלו בבחינת מוחין דקטנות, שזה בחינת אחר הדברים כמובא בפנים:

שם, אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה להשפע גבול וזמן שתבוא בעת שהוא צריך וכו' רוצה לומר כי על ידי שמסתכל בכיוון על ההשפעה שרוצה לקבל (כגון על מזונות או מלבוש או דירה וכיוצא), והסתכלות הזה הוא בחינת אור הישר, ומגיע הראות והבטחון ומכה כביכול בבחינת ההשפעה הזאת, ואז חוזר הראות אליו בבחינת אור החוזר, ועל ידי זה הוא ממשיך עמו גם ההשפעה הזאת בעתו ובזמנו עוד יש לומר להיפך כי בחינת אור ההשפעה בהשגחתו יתברך הוא בחינת אור ישר, אך הוא עדיין בבחינת למעלה מגבול וזמן, על ידי שהאדם המקבל ההשפעה מסתכל ומצפה להשם יתברך בבטחון חזק לקבל ההשפעה שזה בחינת אור חוזר שמצד המקבל בחינת נוקבא כידוע, ועל ידי זה נעשה כלי לקבל ההשפעה בגבול וזמן: