אות א

מאמר זה נאמר בר"ה שנת תקס"ה, ור"ה חל אז ביום חמישי וששי ונאמרה בין השמשות כדרכו תמיד, דהיינו סמוך לתחלת הלילה השייך ליום ב' דראש השנה וכבר חשך היום, ואני ישבתי סמוך מאוד אליו ז"ל והסתכלתי בו וראיתי שבשעה שהתחיל המאמר אז אמר התיבות ט' תיקונין יקירין איתמסרו לדיקנא בכחות גדולות מאוד מאוד, עד מיצוי הנפש ובאימה ויראה ורתת וזיע אשר אי אפשר לשער ותפס את זקנו אז כמה פעמים בכחות גדולות וכו' ואי אפשר לצייר זאת בכתב וכו' עיין פנים ואז התחיל בהתחלת התורה תיכף לדבר מארץ ישראל, ואמר בזה הלשון מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל כשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה, כי קודם שמנצחין המלחמה אז אל יתהלל חוגר כמפתח, רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה ואחר כך התחיל לדבר מהנשמה ונתלהב מאוד, והרים קולו ואמר יש נשמה וכו' כנדפס בספר בסימן זה הנ"ל, רק שבכתיבתו התחיל תיכף מהנשמה אבל באמירתו התחיל מארץ ישראל כנ"ל ואחר שגמר התורה הנ"ל אחר כך בעת השיחה, שאלתי אותו מה כוונתו בזה שאמר על ארץ ישראל שהיא גדולה כל כך ושזה עיקר נצחון המלחמה, וגער בי וענה ואמר, כוונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: איך מיין טאקי דאס ארץ ישראל מיט דיא שטיבער מיט דיא הייזער, כלומר שכל כוונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל כוונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם, שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת כנ"ל יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה ישבר כל המניעות וילך לשם, כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכנ"ל וכו' עי' פנים עוד מענין מה שהיה בעת שנתן המאמר הזה להעתיקו וכו' מענין היאר צייט של אמו ז"ל וכו' ע"ש (כל המבואר לעיל הועתק מספר חיי מוהר"ן):