א.

יֵשׁ שֵׁדִים שֶׁמְּצוּיִים בַּבָּתִּים, שֶׁהֵם מְקַלְקְלִין הַשְּׁלוֹם־בַּיִת, וְעַל־יְדֵי זֶה כַּעַס וּקְטָטוֹת בַּבַּיִת. וְעִקַּר הַבַּיִת הוּא הָאִשָּׁה כִּי בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ, וְעַל־כֵּן עַל־פִּי רֹב עִקַּר הַקְּטָטוֹת מִמֶּנָּהּ. וְלִפְעָמִים נֶאֱחָזִים בִּשְׁאָר בְּנֵי־הַבַּיִת, וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי זֶה בָּאִים יִסּוּרִים עַל בְּנֵי הַבַּיִת. וְזֶה מְפֹרָשׁ בַּפָּסוּק: "בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד" (אִיּוֹב כא, ט), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִפַּחַד – אֵלּוּ שֵׁדִים, וְזֶהוּ "שָּׁלוֹם מִפַּחַד" כִּי הַשָּׁלוֹם הֵפֶךְ הַפַּחַד, שֶׁהֵם הַשֵּׁדִים הַמְקַלְקְלִים הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: "וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ" וְכוּ' (שָׁם), הַיְנוּ הַיִּסּוּרִים כַּנַּ"ל.