חֵלֶק רִאשׁוֹן

בַּיִת שֶׁאֵין דָּרִין בּוֹ – יִזָּהֵר מִלְּהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, כִּי הוּא מְקוֹם שֵׁדִים.

מָאן דְּבִּישׁ לֵהּ בְּמָתָא דָּא יֵלֵךְ לְמָתָא אַחֲרִיתָא.

כְּשֶׁהַבַּיִת מְזֻמָּן לִבְרָכָה, אֲזַי כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּא לַבַּיִת הַזֶּה גַּם הַבְּרָכָה בָּאָה.

יֵשׁ מָקוֹם מְזֻמָּן לְטוֹבָה וְהוּא־הַדִּין לְהֵפֶךְ.

לְעִנְיַן טוֹבוֹת וְרָעוֹת הַבָּאוֹת לָאָדָם קָרוֹב לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן וּלְפִי הַמָּקוֹם.

דְּפָרַע קִנְאָה מַחֲרִיב בֵּיתוֹ.

מָקוֹם שֶּׁאָדָם יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.

אִם עַם־הָאָרֶץ חָסִיד, אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ.

כָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבִרֵי־תוֹרָה בַּלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרָב.

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת מַזְקִינִין בַּחֲצִי יְמֵיהֶם.

אִם נִשְׁפָּךְ בַּבַּיִת יַיִן כַּמַּיִם אִיכָּא בְּרָכָה.

אַל תִּכָּנֵס לְבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְלָמִים.

מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְבַיִת לָדוּר בְּתוֹכוֹ, יֹאמַר הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְאַחַר־כָּךְ יִכָּנֵס לָדוּר בְּתוֹכוֹ.

מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, אֵינוֹ אָדָם.

יֵשׁ מָקוֹם הַגּוֹרֵם לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת.

כַּעַס וּזְנוּת שֶׁל אִשָּׁה מַחֲרִיב אֶת הַבַּיִת.

כְּשֶׁנֶּחֱרָב אַסְקֻפַּת הַבַּיִת אוֹ פְּתָחֶיהָ הוּא סִימָן רָע לַבַּיִת.