חֵלֶק רִאשׁוֹן

מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה לְהַכְעִיס.

עַזּוּת בָּא עַל־יְדֵי כַּעַס.

עַל־יְדֵי עַזּוּת לֹא יְקַבֵּל מוּסָר.

עַל־יְדֵי עַזּוּת נַעֲשָׂה אַבִּיר־לֵב, גַּם בְּיָדוּעַ שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּקֵּן פִּשְׁעֵי אָבִיו.

מִי שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת, תִּקּוּנוֹ – שֶׁיַּנִּיחַ תְּפִלִּין, שֶׁהָיוּ עַל רֹאשׁ צַדִּיק.

כְּשֶׁרָשָׁע מֵעֵז בִּפְנֵי יָשָׁר, אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁהַיָּשָׁר יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ.

הַתּוֹרָה הִיא תִּקּוּן לְעַזּוּת.

עַל־יְדֵי עַזּוּת גְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, וּבְיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרָה, וְסוֹפוֹ שֶׁיִּכָּשֵׁל בַּעֲבֵרָה, וּמֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע, וּמֻתָּר לִשְׂנֹאתוֹ, וְהוּא אֶחָד מתתקע"ד [מֵהַתְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה] דּוֹרוֹת.

חֻצְפָּה אֲפִלּוּ כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא מְהַנֵּי, וְהוּא מַלְכוּתָא בְּלָא תַּגָּא.