חֵלֶק שֵׁנִי

עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בָּעוֹלָם, וְדוֹחֶה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ וְצָרוֹת מִן הָעוֹלָם, גַּם זוֹכֶה לִבְגָדִים נָאִים.

הָרָגִיל בִּקְלָלָה, עַל־יְדֵי זֶה לֹא יִהְיֶה לוֹ בְּגָדִים עַל שַׁבָּת.

מִי שֶׁמְּיַפֶּה תָּמִיד אֶת רַגְלָיו בִּלְבוּשִׁין נָאִים, לְמָשָׁל בְּמִנְעָלִים יָפִים בְּיוֹתֵר אוֹ בְּמִכְנָסַיִם, עַל־יְדֵי זֶה בָּא לִגְנֵבַת הַדָּעַת.

הַמְזַלְזֵל בְּמִצְוַת צִיצִית, אֵינוֹ זוֹכֶה לִקְבוּרָה.

הָעוֹשֶׂה בְּגָדִים לַחֲבֵרוֹ, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת רְצוֹן חֲבֵרוֹ לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, הֵן בְּגַשְׁמִי הֵן בְּרוּחָנִי.

כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ שֶׁל אָבִיו, עַל־יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לֵילֵךְ בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל אָבִיו.

"לְ'כוּ לַ'חֲמוּ בְ'לַחֲמִי וּ'שְׁתוּ" (מִשְׁלֵי ט, ה) – רָאשֵׁי תֵבוֹת לוּלָב; "בְּיֵין" עִם הָאוֹתִיּוֹת – גִּימַטְרִיָּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֶׁל אֶ'תְרוֹג הֲ'דַס עֲ'רָבָה; "מָסַכְתִּי" זֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת. עַל־יְדֵי מִצְוַת נְטִילַת אַרְבָּעָה מִינִים וְעַל־יְדֵי סֻכָּה, אָדָם זוֹכֶה לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים, וְגַם לְחִיּוּת הַנְּשָׁמָה; עַל־יְדֵי סֻכָּה זוֹכֶה לְמַלְבּוּשִׁים, בְּחִינַת: "בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ" (אִיּוֹב לח, ט), עַל־יְדֵי עַרְבֵי נַחַל זוֹכֶה לִשְׁתִיָּה, עַל־יְדֵי הֲדַס זוֹכֶה לְחִיּוּת הַנְּשָׁמָה, וְעַל־יְדֵי לוּלָב וְאֶתְרוֹג זוֹכֶה לַאֲכִילָה, כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּרִי, שֶׁהֵם מִינֵי מַאֲכָל.