רַחֲמָנוּת

מִי שֶׁמְּרַחֵם עַל עֲנִיִּים, זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּנֶחָמוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

גַּם מְנַצֵּחַ תָּמִיד.

כְּשֶׁאֵין רַחֲמָנוּת, אֲזַי רָעָב בָּא לָעוֹלָם.

גַּם גְּזֵלוֹת נִתְרַבֶּה.

מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ, זוֹכֶה לְרַחֵם עַל עֲנִיִּים.

מִי שֶׁאֵין לוֹ רַחֲמָנוּת נִשְׁתַּגֵּעַ.

מִי שֶׁמְּשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה, מַאֲרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים.

עַל־יְדֵי הָרַחֲמָנוּת יִתְבַּטֵּל מִמְּךָ תַּאֲווֹת.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה, שֶׁאָחִיךָ בְּצָרָה, וְאֵין אַתָּה עוֹזֵר לוֹ, כְּאִלּוּ אַתָּה עָשִׂיתָ לוֹ הָרָעָה.

הָרוֹאֶה חֲבֵירוֹ בְּצַעַר, צָרִיךְ שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים.

עַל־יְדֵי בַּקָּשַׁת הָרַחֲמִים זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים טוֹבִים הֲגוּנִים.

הַדָּן אֶת בְּנֵי־אָדָם לְכַף זְכוּת, יִזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַמּוֹעֲדִים כַּנָּכוֹן.

סְגֻלָּה לְהָסִיר הָעַצְבוּת – עַל־יְדֵי הָרַחֲמָנוּת.

בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מְבַקְשִׁין רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי זֶה נוֹפֵל לִתְפִיסָה. וְתִקּוּן לִתְפִיסָה – שֶׁיְּפַרְנֵס אֵיזֶהוּ בַּעֲלֵי־חַיִּים.

כְּאֵב הַשִּׁנַּיִם בָּא עַל־יְדֵי אַכְזָרִיּוּת עַל בַּעֲלֵי חַיִּים.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִלְּצַעֵר אֶת בַּעֲלֵי־חַיִּים, כִּי יַזִּיק לוֹ.