סימן קלו - דין איזה לשון צריך שיאמר בשעת הנתינה, והמגרש בשבת

א הַמְגָרֵשׁ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁיִּתֵּן לָהּ הַגֵּט: ''הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ'', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם נָתַן בְּיָדָהּ וְלֹא אָמַר כְּלוּם, הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. { הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יֹאמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ } (וְהִתְקַבְּלִי גִּטֵּךְ) (מָרְדְּכַי פ' הַמְגָרֵשׁ וּב''י בְּשֵׁם הַקֻנְטְרֵס) { וַהֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי וַהֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם } (שָׁם וּבַטּוּר) { מֵעַכְשָׁו } (ב''י בְּשֵׁם י''א). { וְנוֹהֲגִין שֶׁהַבַּעַל כּוֹפֵל הַגֵּט כְּמוֹ אִגֶּרֶת, וְנוֹתְנוֹ לָהּ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְאָחֲזוֹ כֻּלּוֹ בְּיָדָהּ כְּשֶׁנָתְנוֹ לָהּ. וְהַבַּעַל צָרִיךְ לֵידַע מַה הוּא אוֹמֵר לָהּ. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר לָהּ, יוֹדִיעוּ אוֹתוֹ פֵרוּשׁוֹ } (הַכֹּל בְּסֵדֶר גִּטִּין): ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ. אֲבָל אִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ, וְנָטַל הַגֵּט וְנָתַן בְּיָדָהּ וְלֹא אָמַר כְּלוּם, הֲרֵי זֶה גֵּט: ג כְּשֶׁיִּתֵּן לָהּ הַגֵּט יֹאמַר לָהּ: ''הֲרֵי אַתְּ א מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי בְּגֵט זֶה וּמֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם'', אוֹ ''הֲרֵי אַתְּ מְשֻׁלַּחַת מִמֶּנִּי''. וְאִם שְׁלוּחוֹ נוֹתְנוֹ לָהּ, אוֹמֵר: ''הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מִפְּלוֹנִי בְּגֵט זֶה וַהֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם''. וְאִם אָמַר: ''אֵינִי אִישֵׁךְ'', ''אֵינִי בַּעְלֵךְ'', יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינוֹ גֵּט, אֲפִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ, דִּכְתִיב ''וְשִׁלְּחָהּ'' (דְּבָרִים כד, א ו ג) וְלֹא שֶׁיְּשַׁלַּח אֶת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ, הָוְיָא סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת: ד אָמַר לָהּ: ''הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ'', הֲרֵי זֶה גֵּט. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: ''הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין'', לֹא אָמַר כְּלוּם: ה צָרִיךְ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין, אֲבָל אִם נְתָנוֹ לָהּ בְּתוֹרַת שֶׁהוּא שְׁטָר חוֹב, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר אַחַר כָּךְ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אוֹ שֶׁיּוֹדִיעַ כֵּן לָעֵדִים בִּתְחִלָּה. { הַגָּה: וּבִלְבַד שֶׁתֵּדַע הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה בּוֹ, אוֹ שֶׁהָעֵדִים מַגִּידִים לָהּ אַחַר כָּךְ } (כ''כ הַתּוֹסָפוֹת פֶּרֶק הַזּוֹרֵק): ו אִם יֵשׁ אַחֵר בָּעִיר שֶׁשְּׁמוֹ כִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ כְּשֵׁם אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרֵשׁ אֶלָּא בִּפְנֵי הָאַחֵר. { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ יָצָא גֵּט מִתַּחַת יַד אַחַת, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה שֶׁגֵּרְשָׁהּ בִּפְנֵי הָאַחֵר, אוֹ תָּבִיא עֵדֵי מְסִירָה שֶׁזֶּהוּ שֶׁגֵּרַשׁ אַתְּ אִשְׁתּוֹ } (ר''י ח''ה). { יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שְׁמוֹת הַמְגָרְשִׁים שָׁוִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין } ב { שְׁמוֹת הַנָּשִׁים שָׁוִים, מִכָּל מָקוֹם יִכְתְּבוּ סִימָן בַּמְגָרֵשׁ אוֹ מִצַּד כִּנּוּי שֶׁלּוֹ } (בְּסֵדֶר גִּטִּין) { אוֹ שֶׁהָאֶחָד כֹּהֵן וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ כֹּהֵן } (פִּסְקֵי מהרא''י סִי' ו'). { וְלָכֵן נָהֲגוּ לָתֵת הַגֵּט בָּרַבִּים, שֶׁאִם הָיוּ בָּעִיר שְׁנַיִם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם שָׁוִים, שֶׁיִּהְיֶה אֵצֶל הַגֵּט } (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פֶּרֶק כָּל הַגֵּט): ז אֵין מְגָרְשִׁין ג בְּשַׁבָּת. וְאִם הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ, כְּגוֹן שְׁכִיב מְרַע שֶׁתָּקַף עָלָיו הַחֹלִי וְרוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּזָּקֵק לְיָבָם, אִם הַגֵּט בִּרְשׁוּתוֹ יַקְנֶה לָהּ אוֹתוֹ, וְתִזְכֶּה בּוֹ וּבַגֵּט שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא טִלְטוּל, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַגֵּט מֻנָּח בִּרְשׁוּתוֹ, יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ. { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה דְּכוֹתְבִין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מֻתָּר לְטַלְטֵל גֵּט בְּשַׁבָּת } (מָרְדְּכַי רֵישׁ הַזּוֹרֵק וְהַסְמַ''ג), { וְיָכוֹל לִתְּנוֹ לָהּ בְּכָל עִנְיָן: }