סימן קפ - דיני פרורי הפת

א א המזון. דאין הברכה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין אלישע ושונמית

ב ב שלימה. מלשון זה משמע דאם מונח כבר על השלחן א''צ להסיר ט''ז והב''ש פרק חלק עיין מ''א ובש''ך י''ד סי' קע''ח וביד אהרן. (ועיין בספר אליהו רבה שהסכים עם מהרי''ו) הלבוש בי''ד שם כתב דהנוהגים לערוך שלחן בליל שבת בפת שלם ומניחין אותו שם כל הלילה יש למחות בידם דודאי לא נתפשט זה אלא מחק ע''ז ע''ש. וכ''כ בספר נגיד ומצוה ע''ש. והט''ז בי''ד וכאן מיישב ומקיים המנהג שעושין לכבוד השבת ע''ש. והיד אהרן כתב עליו דבריו תמוהים ע''ש: ד ג לעניות. היינו אם משליכן במקום שדורסין אבל אם משליכן למים שרי. מ''א ע''ש: ה ד הסכין. דברזל מקצר ימי האדם ואינו דין שיהיה מונח על השלחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם. וטעם ב' לפי שפעם אחת הגיע אחד לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו ע''כ נהגו לסלקו בשעת ברכה ב''י. וכתב ט''ז והמעשה היה בחול ע''כ גזרו ג''כ בחול. ולטעם הא' י''ל דכיון דאין בונין מזבח בשבת וליכא רמז למזבח ובמדינתנו אין נוהגין לחלק בין שבת לחול. עיין בתשובת באר עשק סי' ע''ז. כתב בשלחן של ארבע שיש לכסות הפת בשעת בה''מ שלא יראה בושתו ועי' סי' תע''ג