סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת

א א ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב''ה אע''פ ששתינו אנו מתפללין לא כשאר אומות ט''ז. ובמנחה של י''ט א''א אותו כיון דאין קורין בתורה. ב''י ש''ל וא''כ אפשר דבמקום שאין ס''ת א''א אותו מ''א. ואין נוהגין כן

ב ג' אנשים. א''א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י''ח. ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה והקדיש שלפני י''ח קאי אקריאה ואע''פ שמפסיקין בין הקריאה לקדיש עד שיגלול ס''ת לא חשיב הפסק עכ''ל הגמ''נ וכ''כ בליקוטי פרדס וכ''מ בלבוש. וכ' הריב''ש סי' שכ''א דבמקום שאין ס''ת א''א קדיש שלפני י''ח. וכ' המ''א ונ''ל שלא יאמרו ג''כ ואני תפלתי כמש''ל וגם כדי שלא להפסיק בין הקדיש אחר ובא לציון לתפלת י''ח. וא''ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. דפסוק א' לא חשיב הפסק או יאמרוהו קודם הקדיש וכ''כ בסידור מהרר''ה שלעולם לא יתחילו י''ח בלא קדיש שלפניו ע''כ: ב ג צדקתך. דמתו בו יוסף משה ודוד. וב''ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע''ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי''מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ''ש: ד מדרש. ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ''ש בי''ד סי' שמ''ד סעיף י''ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ''א