סימן שא - באיזה כלים מתר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים

א א מאמה. פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף הרגל היא ג''כ חצי אמה עיין מ''א

ב ב מותר. אפי' לכתחילה. מ''א

ג לטייל. אפי' כוונתו להתחמם אבל לרוץ אסור אם עושה לרפואה. מ''א

ד ד רבו. ואיש ואשה שוין בזה. ואם הרב צריך להתלמיד שרי ג''כ. ט''ז: ו ה לשמור. דשמירת ממונו נמי קצת מצוה הוא עי' סי' רמ''ח: ז ו חייב. פי' כרת במזיד ועי' סי' שמ''ה ס''ז דזה אינו בזה הזמן: ז שאין. וט''ז אוסר גם בזה ע''ש: ח ח בהפך. אבל בידו חייב בכל ענין. מ''א ועט''ז: י ט צורות. שאינם בולטות דאל''כ אף בחול אסור כמ''ש ביו''ד סי' קמ''א ס''ה: יא י כסף. וה''ה נדן של כסף דרגילין להתקשט בו מ''ב. ואם יש בו סכין פשיטא דאסור. מ''א: יא להתיר. ודוקא כשקבוע בראש החגורה ועשוי כמין זענקי''ל אבל כשקבוע באמצע חגורו אסור ב''ח. ואם תלוי המפתח בשלשלת כסף מותר עיין ט''ז: יב יב פטור. דאין דרך הוצאה בכך אלא בידו ובמקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים חייב עיין מ''א: יג יג בכיס. וה''ה אם קושר מטלית בפתילה של כובע כדי לקנח בו עיניו כמו כן אסור. ש''ג: יד הדם. שלא יפול על בשרה ותתיבש עליה ונמצא מצערה. תוספות: יד טו צעיפה. כתב ט''ז דוקא על הצעיף לחוד אבל אם מכסה גם הגוף הוי דרך מלבוש ע''ש. ומ''א כתב דאם כוונתה שלא יצערו אותה גשמים שרי בכל ענין וכן דעת שו''ת עבודת הגרשוני סי' פ' ע''ש: טז טז ויש מחמירים. ואם שכח ויצא בהם אין צריך להסירן וט''ז מתיר בכל ענין: יז יז להחזיק. נ''ל דאם הולך במקום שיש חשש שיפול כגון מחמת שירדו גשמים והמקום משופע או בחורף על המים הנגלדים שקורין איי''ז מותר לצאת במקל דבעית לילך שם. ט''ז: יח יח במקל. כיון שיוכל לילך בלא מקל. וזקנים שמנענעים גופם אסורים לצאת במקלות כדי לילך דרך ישר אבל אם הזקין כל כך שאי אפשר לילך זולת המקל מותר לצאת בו. ופשוט מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת. אבל במקום שיש עירוב נ''ל דמותר אבל איש בעלמא שאינו נושא לכבוד אפי' במקום שיש עירוב אסור דאיכא זילותא דשבת מ''א ע''ש. (ובספר אליהו רבה דחה ראיית מ''א ודעתו להקל ע''ש): כא יט בשק. מפני שדרך לצאת בו מפני הגשמים ולכן אף בלא גשמים נמי שרי. הרא''ש: כב כ לכרוך חוט. דאינם בטלים לגבי ספוג כמו אגד של סמרטוטין. מ''א: כג כא פצולי''ט אם מחובר לכסות. דכל דבר המחובר לכסות הוא ככסות ואע''ג דהפצולי''ט לא הוי מלבוש ולא תכשיט מ''מ כיון דאינו חשוב בטיל הוא לגבי כסות. וכתב הב''ח דהיינו דוקא אם מחובר לכסות בתפירה ולקצת פוסקים בתפורה שתי תכיפות עיין כנה''ג ובאר שבע אז בטל לגבי בגד אבל באותן שמחברין הפצולי''ט בחגור בקשר שאסור להתירו בשבת איסור גמור הוא דאדרבה אמרינן דהחגור בטל לגבי הפצולי''ט ע''ש. וכתב ט''ז מי שרוצה להיות הפצולי''ט עמו אין לו היתר שיעשה ממנו כעין חגורה כיון שיש לו חגורה בלאו הכי וחגורה ע''ג חגורה אסור אלא יחבר ראש הפצולי''ט בראש החגורה בקשר שאינו של קיום ויהי' כחגורה ארוכה ויחגור עצמו כל זמן שהולך על הרחוב עכ''ל והיד אהרן כתב על הט''ז שדבריו המה תמוהים: כה כב ביחד. כגון שריפא באגרת א' לראובן ועוד אגרת לשמעון ועוד לשמעון ואח''כ ריפא באותו אגרת ללוי ונמצא באו ב' המחאות יחדו: כג רק בהמחאת הגברא. ונ''מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכתב ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע אסורה משא''כ כשבאו שניהן ביחד או שבא המחאת קמיע תחלה אז אע''פ שהפסיד הרופא המחאתו המחאת קמיע במקומה עומדת: כד של כתב. ואם הוא מכתבי קודש אסור לצאת בה אא''כ מחופה כמ''ש ס''ז. מ''א: כח כה מרפא. משמע דאם אינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף אסור. מ''א: כט כו להתעטף. כתב כנה''ג נוהגים לכרוך הטלית כמין אזור ולחברו על בגדיו ולמאן דאוסר ב' חגורות אסור ע''ש: לא כז יעכבוהו. כתב מהרי''ל הני נשי שמפשילין ומקפלין בגדיהם תחת זרועותיהם להגביהם שלא יטנפו שוליהן אסורים דנעשים באמצע כמרזב אך יכולים להגביה בידן בלי שום קיפול עכ''ל. ועי' ט''ז באורך. הנשים שחוגרות ואח''כ מגביהים קצת הבגד וחוגרות שנית למטה אותו חלק המקופל הוי כמרזב ועל זה י''ל מוטב יהיו שוגגים: לב כח מנוקבים. פי' זהובים אדומים. וה''ה מטבע כסף ששייך שיתלה אותם על צוואר בתו לתכשיט ט''ז. מהרי''ל ז''ל התיר לשאת אצלו בשבת מטבעות מנוקבים כל שהוא בשעת הסכנה אך לא יוציאם חוץ לעירוב וי''א שהתיר בכה''ג גם כשאין מנוקבים ואם מתיירא מגזילה כגון שמחפשין עבדי המושל מותר להוציאן חוץ לעירוב עכ''ל. וכתב המ''א משמע מדבריו דלשאת אותן בידו אסור רק לשאת אצלו דהוי טלטול כלאחר יד: לג כט ויש מתירים. אפי' באינם תפורים וא''כ במחזיק המעות בין בגדו לבשרו ה''נ שרי ט''ז. ומ''א כתב דוקא תפורים אבל אם אינם תפורים אסור ע''ש. ובלא פסידא אסור ללבוש הבגד עי' סי' ש''י סוף ס''ז: לו ל שני חגורות. ואם צריך להם שרי. ט''ז: לז לא וראוי לחוש. ועכשיו נהגו להקל כיון שאין לנו ר''ה וטוב להחמיר ב''ח וכתב הט''ז ונ''ל דדוקא בהענטשי''ך יש חשש זה דכשצריך להוציא יד אחת מהם אז נושא את ההענטשי''ך שחלץ בידו השנית ויש חשש שיעביר ד''א אבל בערבי''ל שלנו ששני הידים מתחממים בו ואף אם יצטרך להוציא יד אחת הרי הערבי''ל לבוש לידו השניה שעדיין בתוכה וגם לא חיישינן דלמא נפל דהא אוחזו בידו ואין כאן חשש כלל וכבר נהגו להקל לילך בערבי''ל בכל מקום וחלילה לומר שכולם יעשו שלא כדין אבל ודאי בהענטשי''ך ראוי ליזהר כמ''ש כאן וראוי לחוש וכו'. עיין שם ועיין בספר פני יהושע סי' י''ו שנטה דעתו להתיר אפילו בהענטשי''ך שיהיו כל אחד ביד אחד ע''ש ועיין בשכנה''ג: מ לב אהל. ובסעיף שאח''ז מיירי שאין בו טפח. וכובע שקורין בריטל''ך בל''א אע''פ שמתפשט להלן מהראש טפח מ''מ כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין בו נייר קשה ע''ת. והט''ז כתב עוד היתר משום דלא מתכוון רק לכסות ראשו ומסיים ע''כ נ''ל דמי שמצערין אותו הזבובים בשבת והוא אינו לבוש בבריט''ל ולוקח הבריט''ל להגן מפני הזבובים דבזה יש איסור גמור ע''ש. ומ''א כתב היתר אם הכובע קשה שיניחנו בשיפוע ע''ש. העושה טלית ממין הקשה כגון מה שקורין בל''א גרא''ב גרי''ן שהוא אינו נכפל אלא מונח בשוה אסור להוציא טפח חוץ לראשו דהוי כמו כובע ט''ז. יש נמנעים מלתת הטלית על ראשם כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות וכמ''ש סי' שט''ו עיין מ''א. ולענין איסור מחמת חשש שמא יפול ממנו ואתי לאתויי כמ''ש בסעיף שאח''ז לא חיישינן בבריט''ל לפי שאין דרך בני אדם לילך בגילוי הראש. ונ''ל דמי שיש לו כובע קטן תחת הבריט''ל כנהוג בינינו לא יצא בבריט''ל חוץ לעירוב דהא בזה ודאי חיישינן דלמא נפל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש ט''ז. והאר''י ז''ל לא היה משים על ראשו הקאפלו''ש ביום השבת משום אוהל נגיד ומצוה ד' נ''ב ועיין בט''ז סי' שט''ו ס''ק א' וס''ק י''א שכתב עוד היתרים בבריט''ל וע''ש: מה לג בחדרי חדרים. דוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור בחדרי חדרים עיין מ''א: מט לד חטטין. שמניחין פשתים שיהא נראה כשער: נא לה בסמרטוטין. היינו שיצא בה שעה אחת מבע''י ט''ז. ומ''א כתב אפי' לא יצא בה שעה אחת מבע''י ע''ש. ועיין סעיף כ''ב. בתשובת דבר שמואל סי' מ''ח יורה צד איסור לצאת בשבת באותם כלים שמשימים ברגליהם רוכבי הסוסים שיש בתחתיהם כמין גלגל קטן ובו חדודי ברזל שמכים בהם הסוס והתיר באותם שאין להם אלו החדודים אלא כמין קשת של ברזל שמשתמשין בהם לנוי ולחבר בהם בתי השוקים של עור לבלתי יחלצו מרגליהם ע''ש