סימן שג - דיני תכשיטי אשה

א א טבילה. כתב הבאר היטב אשר לפני ואם הבתולה אסורה מפני גזרה זו צ''ע כי הבתולות אסורות לטבול כמ''ש ביו''ד סי' קפ''ג ע''ש. ולא ידעתי למה מסופק בבתולה טפי מבזקינה דאין שייך נמי גבה טבילה ולדידי אין ספק דלא פלוג רבנן בתקנתא וכ''כ הט''ז בס''ק (ד') [ב'] יעו''ש

ב מטונפות. שאז חוצץ

ג מסירן. זהו טעם על מוזהבים: ה ד לצאת. דאין דרך לצאת בה אלא אשה חשובה ולא שלפה ומחוי אבל תכשיטין שכל הנשים רגילים בהו אף חשובה אסורה. ש''ג: ט ה חייבת. עיין מ''א וט''ז באורך (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ''ע): י ו ואם יצאת. עי' סי' ש''א ס''ט ויו''ד דין זה בביאור: יג ז איש. ב''ח כתב להתיר לצאת במנעל שלנו עם התבן שבו וגם מותר לכתחלה לתת תבן לתוך המנעל והגהת סמ''ק מסופק בזה ויש להקל לצורך קצת. ע''ת: יד ח ובלבד. דמחכו עלה ואתי' לשלופי: טו ט ויצערנה. ואם מכוונת שלא יפול הדם על הבגדים ויטנפם אסור כמ''ש סימן ש''א סי''ג. ט''ז: י ובבתי שוקיים. דלא שלפא כיון שהוא לצניעות ולכן י''א בשל זרוע: יח יא חוץ מכבול. שלא תתגנה על בעלה: כד יב באבן תקומה. פי' הט''ז שהוא שטערי''ן שו''ס שנושאים נשים מעוברות: כז יג משער חזיר. והריב''ש מתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור וכ''ש אם היה לה כלי משער חזיר מיוחדת לשבת דשריא וכ''פ המ''א בסימן שכ''ז ס''ג ע''ש