סימן שח - דברים המתרים והאסורים לטלטל בשבת

א א לטלטל. פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דה''א הואיל ותחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ''ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל דהא נעשה בסיס לאיסור ולהיתר עי' סוף סי' ש''י

ב ומקפיד. אבל אם אינו מקפיד עליו שרי עי' סי' ש''י ס''ב: ב ג וכבד. וה''ה אבן גדולה או קורה גדולה אם יש תורת כלי עליה מותר. רמב''ם

ג ד לאיסור. כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת: ה נשתמש. פי' שהיה מונח עליו דבר האסור דנעשה בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכה בקורנס פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו: ו שירצה. דכיון שהוא בידו רשאי לטלטלו יותר ונ''ל דאפי' שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלו יותר מ''א. איתא בשבת דף קכ''ז שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו. מ''א: ז לצל. ואם חישב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כוונתו מחמה לצל ירושלמי פ''ה דביצה

ד ח להיתר. וה''ה כשמלאכתו לאיסור ולהיתר: ט וכתבי הקודש. ונייר חלק הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דעומד לכתיבה. ש''ג: י כלל. וכוסות וקערות וצלוחית וסכין קטן שע''ג השלחן מותרין גם כן אפי' שלא לצורך כלל. שכנה''ג: יא ותפילין. עיין ט''ז ומ''א דאין לטלטלם כ''א לצורך גופו ומקומו וע''ל סי' כ''ט מש''ש

ה יב ככר. וה''ה אם נתן בה דבר אחר המותר לטלטל מ''א. והט''ז כ' דאין להקל בזה ע''ש ועי' סי' שי''א ס''ה

ו יג לשום מלאכה. ולמ''ד נולד אסור בעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה. וה''ה אם עכו''ם עושה כלי בשבת אסור לטלטלו לדעה זו עיין סי' תצ''ה: יד זכוכית. ושל חרס אסור לפנותו אפי' דורס עליהם ומשברן דבר שאין מתכוין הוא. מ''א

ז טו בחול. ה''ה בשבת כמ''ש ס''ו עיין מ''א וט''ז: טז צרורות. פשוט דה''ה חתיכת עץ שאינו כלי אסור לטלטלו ואפי' לצורך גופו כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת אם לא שעשה בו קצת תיקון מעשה קודם שבת ורבים נכשלים בזה אבל ע''י עכו''ם שרי בכל איסור מוקצה כמ''ש בסי' רע''ו ס''ג לענין טלטול נר ט''ז. ופתילה שלימה מקרי כלי ושברי פתילה מקרי צרורות ואם כן מותר לטלטל נר שלם של חלב או שעוה לצורך גופו ולצורך מקומו כמ''ש ס''ג עיין מ''א

ח יז דלתותיהן. ודלתות של בית אסור. רמב''ם

ט יח דמחובר. וא''כ גם החלונות אסור ליטול או להחזיר מ''א עי' סי' שי''ג ס''ה

י יט בטיט. פי' הכלי מחובר למטה לקרקע בטיט

יא כ חור. ואם יחדה מבע''י לאיזה תשמיש הוי כלי ושרי ט''ז. וכלים מוקצים שנשברו בשבת אף על גב דעכשיו אין מוקצים אסורים לטלטל מ''א בס''ק י''ח: יג כא מצוה. שאדם בודל מהם מלהשתמש בהם תשמיש מגונה: יד כב כלי. על הדפוס: טו כג ואסור לטלטלו. ומנעלים שלנו עדיין חזי ללבישה ומותר לטלטלן. מ''א: כד לח. וחוט או משיחה אסור דילמא מבטל ליה והוי קשר של קיימא. מ''א: כה אסור. ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות. מ''א: טז כו הקנה. ואם מיוחד לכך שרי. מ''א: כז מבע''י. הטעם שמא יתקע. ולפ''ז דוקא בנשמט יש חשש זה אבל בנשבר לא שייך שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ורמ''א דנקט נשבר לאו דוקא אלא נשמט קאמר. ותו נ''ל דאם נשמט הרגל כבר ואין כאן אותו רגל כלל אלא הספסל עומד כך בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן אין שייך שמא יתקע כנלע''ד בזה שהוא חומרא דרבנן בפרט במקום שהוא צורך בשבת. ט''ז: כח בנין. ואם הוא לעולם רפוי שרי כמ''ש סימן שי''ג ס''ו: יח כט קוץ. דוקא קוץ שאינו נראה וכן גחלת של מתכות אין חומה ניכר שאף בתר דאזיל סומקא יש בה כח לשרוף ריב''ש סי' ת''א ועיין סימן תקי''ח ס''ג ועיין מ''א (במה שתמה על תשובת הריב''ש ומה שהעלה להלכה. אבל בספר אליהו רבה דחה דבריו ע''ש גם מה שהעלה במ''א דלא התיר אלא בדבר שלא היה מונח מע''ש לא נהירא דקוץ משמע דמונח בע''ש): כ ל לשריפה. משמע דסתמא לא אסירא. זמורה שיש בראשה עקמומית כעין מזלג שראוי לתלות בו דלי ולמלאות בו אע''פ שחישב עליה מע''ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא''כ היא קשורה בדלי מע''ש דחיישינן שמא תהיה ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש רמב''ם ומשמע דבקשה שרי: כא לא חריות. עיין מ''א: כג לב הזבובים. וה''ה לאיים על התינוקות שיכם בהם. אבל אסור לומר לעכו''ם שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית עיין ט''ז: כה לג אא''כ. ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכים יחוד ע''ס רנ''ט: כז לד מנער. וה''ה שמותר לגררם ע''י סכין מן המפה כיון דלא נגע בה הוה ליה טלטול מן הצד ט''ז. וקשה דבסי' שי''א ס''ק ב' אוסר הט''ז לדחוף דבר שהוא מוקצה ע''י קנה ע''ש: כח לה שהתקינן. וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה. מ''א: כט לו מצויים. ואם אין מצויים אסור: לא לז חי. ואם הוא בשר דלא חזי לאכול חי אסור לטלטל וה''ה שאר דברים כגון שומן צונן. (אבל בספר אליהו רבה העלה כללא דמלתא אף שאינו ראוי לאכול חי כיון דראוי לכלבים שרי). כתב ש''ג בשר עכו''ם שנשחט היום שרי בטלטול ועי' סי' ש''י ס''ב בהג''ה. ואסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבשול אפי' ע''י עכו''ם דאפשר לאכלו צלי מ''א בסי' שכ''א ס''ק ז' ע''ש. ובא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הורה להתיר בשעת הדחק אפי' ע''י ישראל ועיין בס' עדות ביעקב סי' א': לד לח שאינו. ואם מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים. מ''א: לט אסור. ואם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות. מ''א: לה מ אסור. ובעודו בידו מותר להחזירו. מ''א: מא מים. ודוקא שהן ראוין לשתיית בהמה כשהן בגרף דאל''כ אף המים גרף הן. ב''י: לז מב להכניס. אפילו הוא בחצר מקום שאין דירה שם. ב''י: לט מג אסור. ואם היה עליו בה''ש אסור. לבוש: מ מד בחצר. אבל בר''ה אסור עיין סי' שט''ו מאלו הדינים בסי''ב: מא מה תגררהו. וקטן כ''כ שצריך לגררו אם נשאו חייב והמוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור ואם נושא כפות או חולה חייב והנושא מת הוי מלאכה שא''צ לגופה. רמב''ם עיין מ''א: מה מו ויש. עי' סי' תקי''ח ס''א שהט''ז ומ''א אוסרים ע''ש: מז מז ויש. רש''ל ספ''א דביצה אוסר לטלטלו כ''א לצורך גופו או מקומו. ובאגודה אוסר אפי' לצורך גופו ומקומו: מט מח מותר. ולמ''ד אסור לכבד הבית הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ב''י ש''ג: נא מט מין אחר. כגון שרואין בצל: נב נ לעשירים. כתב הט''ז הכלל הוא דמה שראוי לעניים והוא בביתו של עני הוה מוקצה לעשירים כיון דלדידהו לא חזי אלא דמי שהוא בביתו של עני גריר בתר הבית אפי' עשיר אבל מוקצה לעשיר והוא בביתו אסור לכל העניים כאלו זרקן כבר לאשפה ע''ש