סימן שיב - הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת

א א אבנים. מן השדה ולא מן הגדר עיין מ''א

ב מיוחד. ואם יש לו בה''כ סמוך לביתו שאין שום אדם אחר נכנס לשם אסור להכניס בשבת אבנים דה''ל להזמינם מאתמול. הג''א והג''מ מ''א

ג ג לקנח. אפילו מונח על הארץ מותר ליטלו והתולש עשבים מהצרור חייב לכ''ע ועיין סי' של''ו ס''ה: ו ד יזיזם. שהם מוקצים: ז ה השרת. ואע''ג דמקנחין בחרס ולא חיישינן משום השרת נימין בממשמש בצרור הוי פסיק רישיה תוס'. לא ימשמש בצרור של הקינוח להחליקו כדרך שהוא עושה בחול משום כתישה אלא כלאחר יד. טור: ח ו כולה. ומותר לבלוע מרגליות או זהב ולצאת בו לר''ה. מ''א: ט ז ניר. פי' חרישה ועומד לזריעה: י ח לצדדן. ומ''מ לעשות כמין אוהל אסור ביצה דף ל''ה מ''א. (ובספר אליהו רבה פוסק דמותר משום כבוד הבריות דמשם לא משמע מידי וכ''כ הלבוש וכ''מ בטור סי' שט''ו)