סימן תמב - דין תערבת חמץ

א א עוברים. הסכמת אחרונים אפי' דלית בה כזית בכדי אכילת פרס (הוא ד' ביצים מ''מ וכן עיקר) עובר בבל יראה ודוקא מין בשא''מ דאינו בטל מדאורייתא ברובא. אבל מין במינו מדאורייתא ברובא בטל ומותר לאכלו מכ''ש שמותר להשהותו מדאוריית' אך מדרבנן אסור להשהותו דלא יבא לאוכל ממנו בפסח וצריך לבערו מ''מ אם עבר ושהה מותר לאחר הפסח כיון דלא עבר על ב''י כמבואר לקמן סי' תמ''ז ותס''ז ע''ש בדברי האחרונים. וכן היכא דאיכא ס' אף מין בשאינו מינו דינא הכי. ומשום פליטת כלים דהיינו שנתבשל בכלי חמץ ב''י א''צ ביעור ומותר להשהותו דבפליטת כלים לא מקרי רק איסור משהו ונתבטל קוד' פסח. והיכא דליכא שום ממשות חמץ רק טעם חמץ בלבד אסור להשהותו מדרבנן (ואפי' למ''ד טעם כעיקר דאורייתא היינו לאכילה ילפינן ממשרת ולא לעבור בב''י ח''י) וצריך ביעור בנמצא תוך פסח אבל אם עבר ושהה אין לאסור וכן הדין בכל הני שמותרין מדאורייתא להשהות' רק מדרבנן נאסר להשהות' לכתחלה וישרוף תוך הפסח מדרבנן. אם עבר ושהה מותר כמבואר לקמן סי' תמ''ז. והעולת שבת כתב בטעמו ולא ממשו דעובר על ב''י ובפליטת כלים שאסור להשהותם לכתחלה ע''ש. והח''י חולק עליו ופסק כמ''ש. וחמץ נוקשה ע' סי' תמ''ו סעיף י''ב דינו. וע' יד אהרן פלפול ארוך ובפר''ח

ב ושכר המדי. וכולם על ידי תערובת מים דאל''כ מי פירות אינן מחמיצין

ג וכל כיוצא. הרב בעל מ''ב סי' נ''ב והרב בעל ש''א חא''ח סי' י''ב ובס' ח''י סי' זה כולם שוים לטובה דביין שרף הנעשה משעורים שרויים במים וחייב בבל יראה וכ''כ רוב האחרוני' דלא כתשובת יד אליהו סי' כ''ו ע''ש וע' יד אהרן

ד מותר לקיימו בפסח. ולא גזרינן דלמא אתי למיכל כיון שאינו ראוי לאכילה כלל. משא''כ בחמץ נוקשה דאסור ליה להשהותה לכתחלה אעפ''י שאינו מאכל אדם מ''מ ראוי לאכילה ע''י הדחק. אחרונים: ב ה שעיפש'. ואם נתעפש ונסרח אחר זמן איסורו חייב לבער. מ''מ ראב''ד: ג ו בחלב חטה. וכתב המ''א ומ''מ אסור להציע אותן הבגדים על השלחן דחיישינן שיפרך קצת מהן לתוך המאכל דלפעמים יש בהם קצת ממשות מקמח חלב חטה. וכ''ש שאסור ליתן קמח בפסח לתוך הבגדים המכובסים בחלב חטה וגם צעיפי נשים הרגילים לתקן עם קמח יש להסירן בשעת אכילה דשמא יפרך קצת מהם לתוך המאכל ע''כ ובימי חורפי ראיתי גאונים מחמירים לעשות ג''כ צעיפי נשים קודם ל' יום. והח''י כתב דאין קפידא כי אין דרך לפרר מהן שום דבר עיין שם: ז נראה מבחוץ. ולא נעשית קודם ל' יום. וט''ז כתב שהבצק יהא דק שלא יהא ממשיות כלל כשיתיבש ואז אפילו אם נראה מבחוץ לית לן בה. ואם יש ממה שבחלון פחות מכזית א''צ לבער בכל ענין כמ''ש ס''ו מ''א. והמחמיר לטוחו מבחוץ בטיט תע''ב: ד ח אסור לאכול ומותר בהנאה. (דלא גרע מפת שעיפשה. מ''א): ט נתבטל. וט''ז כתב דאפי' להיש חולקים יש לאסור באכילה בזה דשמא החמץ מעמידו דלא מהני הביטול קודם פסח ע''ש והח''י חולק עליו ומתיר אפילו באכילה ע''ש

ה י לבערו. ואית ביה כרת ובל יראה (אם אית ביה כזית בכא''פ) ואם נתערב בדבר אחר אסור כמו שאר תערובות חמץ. מהרי''ל סי' (צ''ז) [צ''ג]: יא בחלא. אפי' שיש בהם ס' נגד החלא לא בטל דדבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל. וה''ה אם שופכין לתוכו חומץ או שכר או יין שרף. וכן כתב בתשובת נחלת שבעה סי' ל''ה שאם נתן בגבינה יין שרף כדי שיהיה הגבינה חריף וחזק ולא מכר אותם קודם פסח שאסור בהנאה משום דלטעמא עבידי ולא בטלי וכ''כ מהר''ם מלובלין בעיסה שנתחמצה בשמרי שכר וכן הוא הסכמת האחרונים. ועיין בשבות יעקב ח''ב סי' ט''ז ובפנים מאירות סי' ק''ז. כתב הט''ז ומטעם זה אם העמיד המי דבש שקורין מע''ד בשמרי' של שכר אסור כל המע''ד בפסח ואם העמידו גם בשמרים שאינם חמץ ה''ל זה וזה גורם ומותר כמבואר בי''ד ס''ס פ''ז ונ''ל דכאן בחמץ חמיר טפי כיון שיש כח של מעמיד תוך הפסח ע''ש שהאריך והעלה דיש מקילין לשתות בי''ט אחרון של פסח מע''ד של כל השנה וכמ''ש רמ''א סי' תמ''ז ס''ה בכל דבר שמבשלים בכלי חמץ שיש להקל בי''ט אחרון. ונראה דזהו משום דהוי ספק אם היה בן יומו כשבשל בו ואנן קי''ל סתם כלים אינן ב''י. רק דלגבי חמץ לא אמרינן סתם כלים אינן ב''י אבל בי''ט אחרון אמרינן אפי' בחמץ סתם כלי אינו ב''י. אבל אם ספק שמא החמיצוהו בשמרי שכר אין מקום להקל בו וכ''ש במקומות שמבשלין המע''ד בכל השנה ביורות שעושין בו יין שרף דהוי דבר חריף וחזק ונ''ט לשבח במע''ד כידוע לא מהני מה שאינו ב''י ואם כן אין כאן ספק כלל ע''כ שומר נפשו ירחק מזה אפי' ביו''ט אחרון וכ''ש מליקח המע''ד מעכו''ם ביום טוב אחרון דשמא מעורב בו שכר עכ''ל וכתב הבאר היטב אשר לפני ואם לקח המע''ד קודם פסח מהשמרים יש להקל עיין שם. ולדעתי הוא צע''ג. גבינות שהעמיד בקיבה שהיתה בכלי בלוע מחמץ אסור לאוכלו ומותר להשהותו רדב''ז כנה''ג. ונ''ל דדינו כדבר שנתבשל בכלי חמץ ע' סימן תמ''ז ס''ה מ''א נ''ל שהיתה הקיבה מעל''ע בכלי חמץ כמ''ש בי''ד ס''ס פ''ז. וע''ל ס''ק א' וכ' הבאר היטב אשר לפני ונ''ל שהעמיד בפסח ודו''ק. ולא ידעתי למה: ח יב אלא מבטל. ואם אירע שלא ביטל חמץ חייב לבער בכל גוונ'. ט''ז: י יג לכתוב. ודיו שבישל עכו''ם בפסח אסור לכתוב בו כיון שלא נפסל מאכילת כלב קודם זמנו. ואם נפל דיו או חמץ שנפסל מאכילת כלב למאכל אפי' ברוב בעלמא בטיל. ח''י: יא יד לבצק. וכן המנהג לעשות לדפי מוליית' ועצי' מגלגלין וכל הכלים ששמשו בעיסה מהרי''ל. וכ' שכנה''ג ונשי דידן מנקרין אותן היטב ומצניעין ואפי' עריבה שלשין בה נראה מב''ח דאינה אלא חומר' ועריבות העשויו' מחתיכה אחת ואין בה שום סדק פשיטא דיכול לנקרן: טו בכלים. היינו סלים של נצרים: טז שק. כ' לבוש אבל שקין עצמן לא סגי בניעור וכיבוס. כתב א''ז ה''ה שק חדש שנותנין בו קימחא דפסח' אם רוצים לכבסו ולחזור וליתן בו קימח' דפסח' צריך להתיר התפירות וכל הטלאים וכך היה דורש זקני הגאון ז''ל. וצ''ע אם נתנו בו קמח בדיעבד בתוך הפסח בלי היתר התפירות אם יש להתיר אפי' באכילה ובב''ח ס''ס תנ''ב החמיר אף בשק ישן שאין בו טלאים ותפירות וזקני ז''ל נהג להקל כמשמעות הש''ע וכן שכנה''ג כ' שנהגו כן ע''כ. וכתב מ''א ולא מהני הדחה בעלמא דאדרבה הבצק נדבק בו וצריך כיבוס בחמין ואפר וחביטה. וטובא''ק דרך לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו. וכן כרכום עמ''א סי' תס''ז ס''ק י'. ונ''ל הכל לפי המדינה