סימן תצח - דיני שחיטה ביום טוב

א א יכול. וכל אדם מותר לבדוק הסכין אחר השחיטה. ב''ח מ''א: ג ב ספק. ע' סי' תקט''ו סעיף ז' וצריך עיון: ד ג שני. הט''ז כתב שטעות סופר הוא וצ''ל אפי' בי''ט ראשון ע''ש. וכ''כ הש''ך. אבל המ''א כתב דהש''ע פוסק כההיא דחוששין שמא חוץ לחומה לנו לחומרא וכמ''ש סי' תקט''ו סעיף ז' א''כ ס''ל בי''ט ראשון אסור אבל בי''ט שני מותר ע''ש: ה ד לאכילה. שמוכן אגב אמו דאי בעי היה שוחטה ואוכלה עם הולד ואפי' אם האם טריפה דמוכן לכלבים הוי מוכן לאדם מ''א גמרא. וכ' המ''א ובזמן הזה סתם טרפות אין עומדות לכלבים א''כ ולד טרפה אסור וצ''ע ע''ש: ה דקים. והאידנא אין אנו בקיאין כמ''ש בי''ד סי' י''ג סס''ג: ו שהפריס. וט''ז פסק דא''צ להפריס: ו ז לאכול. אחר שתצא נפשה כמ''ש בי''ד סי' כ''ז ואפי' א''א לאכול ממנה שרי מ''מ יש''ש. ובבהמה בריאה אסור אא''כ יאכל ממנה באמת כזית. ט''ז ע''ש: ח דאין. ולדידיה בעוף אסור למרוט הנוצות עיין סי' ג'. מ''א עיין שם: ונוהגין שאין שוחטין שום דבר אחר סעודת יו''ט ראשון לצורך י''ט שני ע''י היתר אכילה דבר מועט. מהרי''ל: ז ט בשדה. פי' אפי' בהמה בריאה: ח י טריפה. וביש''ש כתב דבמקום שהטריפות מצויות כמו הכשרות אסור לשחוט בי''ט ק''ו היכא דאיתחזק ריעותא. והאידנא אין נוהגין בזמנינו לשחוט שום בהמה בי''ט אפי' דלא שכיחי טרפות עכ''ל. ונ''ל דכשצריך לה ביו''ט יש להקל וה''ה במסוכנת מ''א. ועיין בתשובת חות יאיר סי' קנ''ח מש''ש באורך: ט יא לראותו. כתב רש''ל בפ' א''צ דשרי לחכם לראות הבכור ולשתוק ולא להתירו אפי' גמר בלבו שהוא מום דברים שבלב אינם דברים לענין איסורי שבת וי''ט עכ''ל: י יב ומערים. דמשום צער בע''ח התירו להערים ועכ''פ צריך לשחוט אחד מהם ומשמע דאם נפלו בהמות שאינן או''ב מותר להעלותן אע''פ שאינו שוחט אחת מהם כיון שראויות כולן לשחיטה וכ''מ ס''ט בהג''ה וצ''ע. מ''א: יא יג שתיהן. שא''א לחלוק שיטלו זה אחד וזה אחד לפי שא''א שיהיו שוות בכל הענינים ב''י יש''ש. ואם כן אם העכו''ם רוצה ליתן הגדולה והטובה אסור לשחוט השנייה. מגן אברהם. (ובספר אלי' רבה הסכים עם הלבוש ויש''ש דמותר אף בכה''ג דשמא השני' ניחא ליה ביותר ע''ש). וע' ט''ז: יב יד בידו. ולא בכלי עיין מ''א: יד טו מוכן. וכתב הט''ז נראה דבשעת הדחק שלא לבטל שמחת יום טוב מותר ליקח עפר מן הבא בידו אפילו אינו מוכן כלל לכסות בו אם אין לו אפר כירה שהוסק מערב יום טוב: טו טז אסו'. ואם הסיק עצים על גבי אפר של אתמול ונתערב האפר של היום בשל אתמול בענין שלא היה ניכר מעולם בטל ברוב כיון דעיק' איסורו הוא מדבריהם. מ''א ע''ש: יז חם. מכאן שמותר לכסות באפר חם ולא כיש טועין ואוסרים כיסוי באפר חם. ט''ז: טז יח עפר. ובעפר תיחוח מיירי שאינו מחוסר לא חפירה ולא כתיתה אלא הכנה כמ''ש סי''ז. ואע''ג דס''ל לעיל בסי''ד דאי ליכא דקר נעוץ שייך חפירה היינו בקרקע עולם אבל הכא שהביא עפר ממקום אחר ונתן בקרן זוית לא שייך חפירה כלל ב''י (והעט''ז) [והט''ז] כ' דכאן איירי שאותו עפר תיחוח מונח על הארץ כמו הר וכל שהוא נוטל משם למעלה אין שייכות חפירה ובסי''ד דבעי דקר נעוץ איירי בקרקע שוה ואע''פ שהוא עפר תיחוח מ''מ כל שהוא נוטל משם הוי חפירה במה שהוא תחתיו שהרי נשאר גומא תחתיו ע''ש. והמ''א כתב דמיירי בעפר תיחוח כ''כ הרבה דלא עביד גומא שמיד שנוטל העפר נופל עפר תחתיה ע''ש. ואם שחט ע''ג קרקע קשה ויש שם דם הרבה יטול קצת ממנו ויתנו בעפר תיחוח ויכסהו כמ''ש בי''ד סי' כ''ח ס''ז אבל אם נתייבש הדם קצת אסור לגוררו בי''ט דקמשוה גומות בבית והוי מלאכה דאורייתא עמ''א. מותר להוציא נר מתוך החול בי''ט שהגומא נעשה מאליו אבל אסור לתחוב הנר לתוך החול שעושה גומא. מ''א ע''ש: יז יט בסתם. אבל אם הכניסו לכסות בו דם צפור אסור לכסות בו צואה דדם צפור ודאי שיודע מאתמול שישחטנו וצואה הוי ספק אם יעשה התינוק צרכיו במקום המאוס. יש''ש מ''א: יח כ כוי. עיין י''ד סי' כ''ח: יט כא ונתערב. בענין שחייב בכיסוי עיין בי''ד סי' כ''ח סעי' י''ג י''ד: כב יכסנו. וה''ה בדקר נעוץ בעפר תיחוח שרי בדקירה א' דהא לא טרח טפי בשביל הבהמה ב''ח מ''א ועיין ט''ז באורך. ואם שחט באמצע החצר מכסה אפי' בכמה דקירות בעפר מוכן כמ''ש ססי''ח: כג לא יכסנו. אפי' בדקירה א' דטרח בשביל הבהמה. טור יש''ש מ''א. וט''ז העלה דלעולם יכסנו בדקירה ע''ש: כ כד לא יכסנו. אפי' בעפר מוכן דהא אפי' לא מכסה ליה מותר לאכול העוף