סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב

א א אסור. וכל הנזכר בסעיף זה אסור כל היום עד חשיכה שהם מדינא דש''ס וכ''כ בשל''ה דדוקא בישיבה על הקרקע מקילין שאינו אלא מנהג'. ור''ח כ' יהא בנידוי מי שעושה אחד מכל אלו כל היום ושיבוש לומר דתפלת ערבית יעשה יום ללילה למיקל באיסורים תניא וש''ל ומהרי''ל וב''ח ושל''ה אך אותם ההולכים בין העכו''ם ועוסקין במשא ומתן אחר חצות אותן מותרין לנעול ומהם למדו כולם להקל ויש למחות בידם דאסור לנעול סנדל כל היום. מ''א

ב הרעים. ורעות עכו''ם אסור לקרות ועם התינוקות אסור ללמוד אפי' דברים הרעים רק מותר ללמוד לו החורבן דאינו אלא ספור דברים ומשבר הלב של תינוק מ''א. והט''ז מתיר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים וכאן לא אוסר אלא הלמוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם דהיינו חומש וגמרא ע''ש

ג ג הרהור. ונראה לי דמה''ט אסור ללמוד איזה דרוש או קשי' או תירוץ אפי' בדברים הרעים מפני ששמחה היא לו מ''א וט''ז גם אסור להורות הוראה אם לא לחולה הצריך עכשיו. ואסור לדון דיני ממונות דדין היינו תורה מיהו אם אין הבע''ד יכולין להמתין עד למחר שנחוצי' לדרכם אפשר דשרי מ''א ועיין בפר''ח בספר מים חיים דף א' עמוד ב'

ד ד סדר. ונוהגין לומר תהלים ושיר היחוד במנחה אע''ג דאסור ת''ת כל היום צריך לומר דסביר' ליה כיון שאומרים דרך בקשה שרי ומהאי טעמא מקילין בתפילין במנחה. ובפוזנ' אומרים למחרתו של היום ושל אמש

ה הפרשה. נ''ל דהיינו חזן הקורא מותר לו לחזור הפרשה קודם שיקרא או מיירי בט''ב שחל בשבת דאז אפי' יחיד מותר לחזור הפרשה כמה שכתוב ססי' רפ''ה. ועיין סי' תקנ''ג. מ''א. וט''ז כ' דה''ק דמי שרגיל לחזור הפרשה באותו יום דהיינו שחל ט''ב יום ה' ה''ל כסדר היום ע''ש

ו ו חולה. חסר דעה שנתרפא מיום ליום מותר בבשר ויין כל ימי השבוע ולא יתענה בט''ב. מהרי''ל

ז להתענות. כתב הט''ז דזה קאי דוקא אלאחר שבעה אבל תוך ג' אפי' אמרה אינה צריכה אין לה להתענות ואסור לה להתענות שהרי מחללין עליה שבת כמ''ש סימן ש''ל וכ''ש אחר ג' תוך שבעה כשאומרת צריכה אני שאסור לה להתענות ואחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני מתענה אם לא שהיא קצת חולה וכן הסכמת מהרש''ל ומהרי''ל וע' סי' תרי''ח

ח ח טבילה וכו'. ותרחוץ ותחוף ערב תשעה באב ולמוצאי תשעה באב חופפת מעט דבעי סמוך לחפיפה טבילה ותטבול ב''י ועסי' תקנ''א סי''ו בהג''ה ובי''ד סי' קצ''ט סעי' ד'

ט ט מלוכלכות. ונשים המבשלות בט''ב וצריכים לרחוץ הבשר אין חשש משום רחיצה ש''ג. נוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך ונכון שבאותו יום נכנסו העכו''ם להיכל כדאיתא בטור. מ''א: יד י מתנגבת. עד שאין בה טופח ע''מ להטפיח. ב''ח מ''א: טז יא אסור. כתב הט''ז כ''ש שיש לאסור לאותן שיש להם בתי שוקיים של עור דהיינו גם מה שעל הרגלים של עור וגם אותן שהן של בגד רק שהשוליים של עור אסור עכ''ל: וב''ח מחמיר לילך יחף לגמרי מ''א. ואע''פ שאסור בט''ב בנעילת הסנדל מ''מ מברכין שעשה לי כל צרכי והאר''י ז''ל פסק שלא לברך: יז יב בדרך. הטעם דטורח גדול הוא לילך דרך רחוק יחף אבל כשהולך לשדה סמוך לעיר אסור לנעול וה''ה לבית הקברות אא''כ יש טיט ורפש או בין העכו''ם ונ''ל דכשיושב על העגלה או רוכב צריך לחלוץ אפי' בדרך רחוק מ''א. וכתב עט''ז דבכל מקום שצריך מנעלים יתן עפר במנעלים ע''ש: יג היהודים. ונ''ל דאם הרבה עכו''ם עוברים שם מותר. מ''א: יח יד משום. ועסי' תרט''ו דאסור ליגע באשתו כאילו היא נדה ואפשר דה''ה בט''ב ד''מ. ונ''ל דביום יש להקל. מ''א: יט טו וכן נוהגין. ומכריז השמש דברים שבצנעה נוהג ד''מ ומנהגים. ופסק בשל''ה דאם נזדמנה ליל טבילתה בליל שבת זו טובלת ומשמשת דיש לסמוך על סברה הראשונה וכן דעת כל הגדולי' וכ''כ המ''א דלא כא''ז: כ טז שלום. כתוב בי''ד סי' שפ''ה י''א דזה מה שאנו נותנים שלום ל''מ שאלת שלום שבימיהם ע''ש והמ''א חולק וכתב דאין להקל ונ''ל דאסור ג''כ לשלוח דורון לחבירו דזה בכלל שאלת שלום. מ''א: כב יז אין עושין. כדי שלא יסיחו דעתן מהאבילות ומטעם זה גם בלילה אסור במלאכ' דהא גם בלילה מחויב להתאבל מיהו כל מלאכה שאין בה שיהוי שרי דאין מסיח דעתו בכך. מ''א ע''ש: יח בעכו''ם. ואם א''א ע''י עכו''ם מותר לעשותה בעצמו כמו בחה''מ ועססי' תקל''ג: כג יט האבד. אם יריד או שיירות באים מותר לקנות מהם ע''י עכו''ם וכ''ש למכור דהוי דבר האבוד כמ''ש בי''ד סי' ש''פ סעיף ז' לענין אבל וע' מ''א: כד כ מלאכה. אפי' במקום שנהגו לעשות מ''א ע''ש. ובכתיבה מותר בט''ב. שכנה''ג