סימן תקסח - דיני נדרי תענית

א א ושכח. ואפי' הזיד ואכל הרבה לא יאכל יותר. ב''ח מ''א

ב כזית. נראה לי דוקא שאכל בפעם אחד אבל אם שהה בנתים והמתין יותר מאכילת פרס אין מצטרפין ובשתיה שיעורו מלא לוגמיו כמו ביה''כ עסי' תרי''ב

ג יום אחר. ואם קבל להתענות שני ימים רצופים ושכח ואכל בלילה מתענה שני ימים אחרים. כל בו ב''י סימן תקע''ב

ד מחמירין. הטעם כיון די''א דאפי' ביום זה רשאי ללוות תענית ולפרוע ולכן כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר לכך מחמירין כשני הדיעות דחייב לצום כל אותו יום וגם יום אחר אבל בתענית הקבוע שאסור לאכול א''צ להתענות יום אחר אם לא שכוונתו לכפרה על עונו ושגגתו. ת''ה מ''א: ב ה מצוה. כגון לסעודת מצוה אע''ג דלא שייך בגוה. מ א ע ש. ועיין חות יאיר סימן ע. ו ה מ ם. ואעפ י שקבלו במנחה מותר. ב''י: ז שני. ק''ל דכאן אמר דבזה אין יכול ללוות אפי' במצטער דהוי ביום זה ולעיל סימן תקנ''ב סי''א באם חל עט''ב אז ילוה ופורע. ובאמת יש מחלוקת בין הפוסקים אי אמרי' גם ביום זה לוה ופורע. וצ''ל דההיא דלעיל סי' תקנ''ב לאו הלכתא היא אלא דוקא שמתענה עד שיעור גדול מהיום ואחר כך לוה ופורע כמש''ל גם כאן מועיל אם מתענים מקצת היום ואח''כ לוה ופורע אפי' ביום זה. ט''ז: הא דב' וה' מיקרי יום זה ולא מהני ביה הלואה היינו דוקא שרוצה להתענות ביום אחר עבור יום ב' או ה' דאמרינן שהוא קיבל עליו דוקא יום ב' וה' דהם יומי דרחמי אבל אם רוצה ללוות מיום ב' זה על יום ב' אחר או על ה' אחר דהיינו אחר שישלימו מספר ימי נדרו שקצב עליו שפיר מצי למעבד כן ט''ז. והא דאמרינן דב' וה' הוי כיום זה דוקא אם נדר להתענות בה''ב בשנה זו. אבל אם לא אמר בשנה זו לא מיקרי יום זה. מ''א ע''ש: ח מצוה. נ''ל דאם יודע לפני ר''ה שיאכל בין ר''ה לי''כ על ברית מילה מחויב להתענות עוד יום אחד לפני ר''ה דהא מה''ט מתענין ד' ימים לפני ר''ה נגד ד' ימים שאוכלין וכ''ש אם אירע מילה בד' ימים שלפני ר''ה שמתענין יום א' נגדו מיהו נ''ל אם ר''ה הוא ביום ה' דליכא אלא ד' ימים לפני ר''ה אין צריך להתענות יום אחד קודם שבת דמעיקרא לא קיבלו עלייהו אלא להתענות בימי הסליחות ולא בימים האחרים. ופשוט דכשחל פדיון הבן או שאר סעודות מצוה בבה''ב או ביו''ד ימים ג''כ מצוה לאכול. אבל בשאר תענית שגוזרים הצבור אסור לאכול אפי' בסעודת מצוה. ואם חל פדיון הבן בתענית ציבור נוהגים לפדות הבן ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה ש''ך בי''ד סימן ש''ה ס''ק י''ב וכתב המ''א אם חל יום ל''א בשבת וביום א' הוא תענית עשרת ימי תשובה מאחר דהוי מצוה שלא בזמנו ויוכל לדחותו יותר לא מיקרי סעודת מצוה ויעשה הסעודה בלילה אבל בזמנה מותר לאכול כמ''ש. וצ''ע כשמתענין כ' סיון אם מותר לאכול על סעודת מצוה מיהו פעם אחד חל בערב שבת והיה מילה וציוה הרב לאכול מפני שלא ימצאו אנשים שילכו בלילה. ופשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעוד' אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול ולשתות אפי' בביתו מיהו קודם הסעוד' נראה לי דאסור לאכול בביתו ומיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די''ט שלהם הוא מ''א וע' סי' תקנ''ט סעיף קטן ט''ו מש''ש ע' מ''א: ט במנחה. ע' מגן אברהם: י בממון. ושיעורו ליתן י''ב פשיטים שהם מטבע ווינ''ר לבוש. והעשיר יתן לפי עשרו. מגן אברהם: ג יא לדחותם. ודוקא לזמן מועט דחיישינן שמא ימות. מ''א ע''ש: ד יב לארבעים. המתענים ג' ימים וג' לילות נוהגי' להתענות עוד ב' שעות בליל ד' שיהיה ע''ד שעות סי' לדבר שובה ישראל ע''ד ה' אלהיך והאוכלים בתחלת הלילה לא הפסידו שהוא כמנין חסד מט''מ. והמתענה שני ימים יתענה שעה אחת בלילה ויפסיק גם כן שעה אחת מבעוד יום דהוי כמו כ''ז תעניתים דיום ראשון הוי תענית א' ואחר כך עולה כל שעה ליום א'. ושעה לאו דוקא דמקצת השעה ככולה. מ''א: יג תשובה. ומכל מקום טוב יותר שיצום מפוזרים שבכל עת יהיה לבו נכנע ויהיה חטאיו נגדו תמיד. מ''א: יד י''כ. ויתחיל להתענות אחר ט''ו באב ולא יתענה בשבת ור''ח. ע''ה מ''א

ה טו למיתב. והמתענה בראש חודש ניסן או בר''ח אב תעני' חלום א''צ למיתב תעני' לתעניתו דהא י''א דמצוה להתענו' כמ''ש סי' תק''פ מ''א וכ''כ בסימן תי''ח ע''ש: ז טז באדר. מי שמת אביו ביום ראשון דר''ח כסליו ולשנה הבאה חשוון חסר ור''ח כסליו אינו אלא יום א' צ''ע מתי יתענה אם בכ''ט לחשוון שהוא יום א' לפני ר''ח כסליו דהא לעולם יום שני עיקר שמונים למועדות משני או נימא דעכ''פ הוי שם ר''ח עליו ונראה לי דאם שנה ראשונה היא חסר' יקבע בכ''ט לחשון דיום למ''ד הוא נמנה לחדש העבר אבל כששנה ראשונ' היא גם כן מלאה אם כן צריך לקבוע היום בר''ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר''ח דה''ל כמו נדר דאזלינן אחר ל' בני אדם. וע' ט''ז ס''ק ד'. וע' סי' נ''ה ס''י. ואם מת ביום ראשון דר''ח אדר יתענה לשנה הבאה ביום ראשון דר''ח אדר ראשון ולא בכ''ט בו דלעולם אדר ראשון עומד תחת אדר שני. מ''א: יז בשניהם. ע' בי''ד סי' ת''ב בש''ך ובט''ז. ובכה''ג בשם הר''ש הלוי סי''ו כ' דיש להתענו' בראשון. ובס''ח סי' תשי''ב כ' א' מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר ע''ש. וכתב המ''א ולכ''ע האבלים א''צ ליתן לו קדיש אלא פעם א' וכיוצא בזה כ' המט''מ בשם רש''ל מי שאינו יודע יום שמת בו אביו יברור לו יום אחד אך אל יסיג גבול לומר קדיש: ח יח קבורה. וכן האבילות לענין יב''ח נמי מתחיל מיום המית' דהיינו באם נמשכ' הקבורה איזה ימים מן יום המיתה או מי שלא שמע שמת לו מת עד זמן הרבה מן המיתה א''צ להתאבל אלא עד תשלום השנה מיום המיתה ע' ט''ז: ט יט תחנון. וה''ה אם אירע לו ברית מילה של בנו ביום ההוא די''ט שלו הוא דלא יתענה ואם רוצה להתענו' אין צריך להשלים ט''ז ע''ש. טוב להתענו' יום שמת בו רבו המובהק כי חייב בכבודו יותר מאביו. של''ה: י כ בהליכה. ואם נדר להוציא י' זהובים להליכה זו ואח''כ השכירוהו ללכת שם לא יצא י''ח. מהרי''ל מ''א: יא כא עולין. כתב המ''א מי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה ואירע בהם יום שמת בו אביו או אמו בין ר''ה לי''כ א''צ להתענות ה' ימים לפני ר''ה מידי דהוה אצום גדליה וי''כ שהם חובה ועולין לו ואם יום שמת אביו הוא לפני ראש השנה בימי הסליחות צריך להתענות ד' ימים חוץ מיום ההוא דהא לא קבע אלו דוקא ואם חל ביום ראשון של סליחות או בער''ה א''צ להתענות נגדו יום אחר דימים אלו קבועים לעולם אך בזה צ''ע אם חל ר''ה ביום ה' דליכא אלא ד' ימים וחל יום המיתה ביום ב' אם נאמר שצריך להשלים יום אחר בשבוע שלפני זה או לא ונ''ל דא''צ להתענות. וה''ה אם גזרו קהל תענית באותו שבוע עולה לו וא''צ להתענות יום אחר נגדו. קהל שגזרו להתענות ב' וה' כל ימות הקיץ וחלקו הקהלה לד' חלקים שבכל ב' או ה' יתענה חלק רביעי ואירע י''ז בתמוז להיות בה' או שאירע תענית בה''ב שאחר הפסח שבלא''ה מתענים צ''ע אם צריכים אותם שהי' היום בהם להתענות יום ב' שאחריו או נימא מזלייהו גרם ונראה לי כיון דצריכים להתענות לשם תשובה צריכים להתענות יום אחר. ואפי' מי שרגיל להתענות ערב ר''ח ואירע ביום ב' אין עולה לו דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אבל מי שרגיל להתענות בה''ב בלאו הכי פשיטא דעולה לו. מ''א ע''ש: יב כב דואג. וישמור עצמו מן הכעס ואם יש לו מו''מ יעשה באמונה ובנחת ביותר ולא יאכל בלילה קודם התענית יותר מהרגל שלו. חסד לאברהם