סימן קצט - על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים. ובו י''א סעיפים:

א. השמש שאכל כזית מזמנין עליו:

ב. כותי בזמן הזה הרי הוא כעובד עבודת אלילים ואין מזמנין עליו:

ג. עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה:

ד. עובד כוכבים אין מזמנים עליו ואפילו גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על שהנחלת לאבותינו:

ה. אונן בחול שהוא פטור מלברך אין מזמנין עליו:

ו. נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד משום פריצותא דעבדים אלא נשים לעצמם ועבדים לעצמם ובלבד שלא יזמנו בשם:

ז. נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשים חייבות ויוצאות בזמון שלנו: {הגה: אף על פי שאינן מבינות (הרא''ש ומרדכי ריש פרק שלשה שאכלו בשם רש''י):}

ח. אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים:

ט. טומטום אינו מזמן כלל:

י. קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה: {הגה: ויש אומרים דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות (הרא''ש והמרדכי פרק שלשה שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזמון אף על פי שאין החרש שומע הברכה (מהרי''ל):}

יא. מי שנדוהו על עבירה [בזמן שהותר מצד השררה] אין מזמנין עליו: