סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים:

א. כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ מארבע אמותיו או מהמקום ששבת בו:

ב. קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות (בינוניות) (טור) שהם תחום שבת:

ג. כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם. ואם עירבו בעליהם לרוח אחת אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת אפילו פסיעה אחת במקום שאין הבעלים יכולים לילך: {הגה: ועיין לעיל סוף סימן ש''ה אם מותר למסור בהמה לעכו''ם במקום שיש לחוש שיוציאנה חוץ לתחום:}

ד. המוסר בהמתו לבנו הרי הוא כרגלי האב:

ה. מסרה לרועה אפילו נתנה לו ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה ואם מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהם:

ו. שור של פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב וכן אם שחטו בעליו ביום טוב ומכר בשרו כל אחד מהלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך:

ז. שור של רועה כרגלי אנשי אותה העיר:

ח. כלים המיוחדים לאחד מהאחים שבבית הרי הם כרגליו ושאינם מיוחדים אין יכולים להוליכם אלא למקום שכולם יכולים לילך:

ט. שנים ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית וזה לילך בו ערבית לא יוליכו אלא למקום ששניהם יכולים לילך ואם עירב זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב לא יזיזוהו ממקומו:

י. שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביום טוב אף על פי שלקח כל אחד מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית של יין וחלקוה ביום טוב חלקו של כל אחד מהם כרגליו:

יא. השואל כלי מחבירו מערב יום טוב אפילו לא לקחו עד הלילה הרי הוא כרגלי השואל ואם שאלו ממנו ביום טוב אף על פי שדרכו לשאלו ממנו בכל יום טוב הרי הוא כרגלי המשאיל:

יב. האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה ותבלין לקדירתה ביום טוב הרי העיסה ותבשיל כרגלי שתיהן:

יג. לקח מחבירו ביום טוב נחלת לא יוליכנה אלא כרגלי הנותן אבל אם הדליק נר או עץ משלהבת חבירו הרי הוא כרגלי זה שהדליק:

יד. בור של יחיד הרי הוא כרגלי בעליו ושל אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל הפקר כרגלי הממלא:

טו. נהרות המושכים ומעינות הנובעים הרי הם כרגלי הממלא היו באים מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאים מהם בשבת ואין צריך לומר ביום טוב:

טז. מילא מים מבור של הפקר לצורך חבירו הרי הם כרגלי הממלא:

יז. מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו במה דברים אמורים כשייחד להם קרן זויות אבל אם לא ייחד להם הרי הם כרגלי זה שהם מופקדים אצלו:

יח. מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו אלא אם כן זיכה להם מערב יום טוב על ידי אחר במנות אלו: