סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו׳ סעיפים:

א. היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:

ב. צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסיים: {הגה: ואין לבו רואה את הערוה (ר''ן פרק קמא דשבת והרא''ש פרק הרואה והגהות מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה):}

ג. יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה ויש אומרים שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגלוי הראש:

ד. כובעים (קאפיל''ה בלע''ז) הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי:

ה. לא יעמוד באפונדתו (טאסק''ה בלע''ז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים:

ו. דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים: {הגה: ובעת זעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמיה מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים ולהתפלל (טור):}