סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה. ובו ה׳ סעיפים:

א. לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו, רייטי''ר בלע''ז). ולא יפהק (פותח פיו להוציא רוח הפה) ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו. (ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה דהוי דרך גסות הרוח) (טור והרי''ף):

ב. אסור לו לרוק ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה ואם הוא אסטניס (פירוש, שאינו יכול לראות דבר מאוס) ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחוריו. ואם אי אפשר לזורקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכל שכן לפניו דאסור (הר''י פרק מי שמתו). והא דלקמן בריש סימן קכ''ג שהופך פניו לצד שמאל תחלה שהוא ימין של הקב''ה יש לומר דהטעם כיון שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' אם כן אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה אבל כשפוסע שלשה פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימינו של הקב''ה (בית יוסף בשם אביו):

ג. אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו: {הגה: ודוקא בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקו בבית הכנסת (אור זרוע) (ועיין לעיל סימן ד' סעיף י''ח):}

ד. אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק:

ה. הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל ד' קבין מניחם על גבי קרקע ומתפלל: