יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ תָּמִיד מִכָּל מַה שֶׁיַּעֲבֹר עָלַי בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲבִי הַטּוֹב, שֶׁלְּעִתִּים אֲנִי מַטְעֶה אֶת עַצְמִי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, מֵחֲמַת רִבּוּי הַיִּסּוּרִין וְהַתְּלָאוֹת וְדַחְקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי. אָנָּא, תְרַחַמֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת וְלִרְאוֹת, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלַי הֵם בְּחֶסֶד גָּדוֹל. וְאֵדַע וְאָבִין בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא בָּאוּ עָלַי לְרַחֵק אוֹתִי עַל יְדֵי זֶה מִמְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם. רַק אַדְּרַבָּא, הֵם בָּאִים לְקָרֵב אוֹתִי בְּיוֹתֵר, לְעוֹרְרֵנִי בִּתְשׁוּבָה וְלִפְדּוֹת אוֹתִי עַל יְדֵי זֶה מֵעֳנָשִׁים קָשִׁים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּמְדִינָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְלִזְכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. תְרַחַמֵנִי שֶׁבְּתוֹךְ הַצָּרָה וְהַיִּסּוּרִים בְּעַצְמָן אֶזְכֶּה לִמְצֹא הָרְחָבוֹת גְּדוֹלוֹת, בְּחִינַת “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי”, וְכַמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים:
אָנָּא רַחוּם, רַחֵם עָלַי, אֱלֹהַי, וְתוֹשִׁיעֵנִי גַּם בָּזֶה, שֶׁלֹּא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, מֵחֲמַת עֹצֵם רִבּוּי פְּגָמַי שֶׁנִּתְרַחַקְתִּי עַל יָדָם מְאֹד מִמְּךָ, תִתְבָּרַךְ. וּכְבָר רִחַמְתָּ עָלֵינוּ בְּעֹצֶם חֲסָדֶיךָ, וְהִזְהַרְתָּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַרְבֵּה, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְיַאֵשׁ עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אֲפִלּוּ אִם אֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יָכוֹל אֲנִי לַחְטֹף תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְלִזְכּוֹת לְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְזַכֵּנִי לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי מְאֹד בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁבְּחַסְדְּךָ אֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עֲדַיִן. וְתֶן לִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה אוֹמָר לְפָנֶיךָ? אַף אִם אוֹמָר הָאֱמֶת, שֶׁהַיִּסּוּרִים בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים וְגַם יֵשׁ בִּי נְקוּדוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁרִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים גָּבְרוּ עָלַי כָּל כָּךְ, עַד שֶּׁקָּשֶׁה לִי לִסְבֹּל גַּם מְעַט הַיִּסּוּרִים? וְכֵן עֹצֵם הַקַּטְנוּת וַחֲלִישַׁת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בְּלִבִּי מֵרִבּוּי פְּגָמַי וְקִלְקוּלַי. אַף עַל פִּי כֵן, אֲבִי, אַב הָרַחֲמָן, זַכֵּנִי נָא שֶׁאֲחַזֵּק אֶת עַצְמִי וְאֶסְתַּכֵּל עַל הַחֲסָדִים וְהַהַרְחָבוֹת, וְכֵן עַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה תוֹשִׁיעֵנִי וַתַּעֲשֶׂה שֶׁאֶזְכֶּה עַל כָּל פָּנִים לְחַזֵּק לְבָבִי לִשְׁפֹּךְ שִׂיחִי וּתְפִלָּתִי לְפָנֶיךָ, בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה עַד שֶׁתּוֹשִׁיעֵנִי בִּשְׁלֵמוּת וְתַצִּיל אוֹתִי מִכָּל הַיִּסּוּרִים, וְתִמְחַל לִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי, וּתְזַכֵּנִי לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. “בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”: