יז

מַלֵּא רַחֲמִים, אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתְךָ אֵין חֵקֶר. תוֹרָתְךָ וּמִצְוֹתֶךָ הֵם רְחָבִים מְאֹד בְּלִי קֵץ וְתַכְלִית. “לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד” וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם. זַכֵּה אוֹתִי דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה לִשְׁאֹב אֶת עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת, עַל יְדֵי שֶׁאֵדַע שֶּׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל. זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְעִקָּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל יְדֵי שֶׁאַאֲמִין בְּהַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמֵּאִיר לָנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁמְּלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ וְכוּ’. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁבָּאִין עָלַי קֻשְׁיוֹת, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁקָּשֶׁה לִי עַל עַצְמִי, עַל שֶׁאֲנִי פָּגוּם וּמְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ וְרָחוֹק כָּל כָּךְ מִקְּדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, אֲזַי תֵּכֶף הוֹשִׁיעֵנִי וְזַכֵּנִי לִבְרֹחַ מִכָּל אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת. כִּי אִם אֶרְצֶה לְתָרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת אֲזַי אֶכָּנֵס חַס וְשָׁלוֹם בְּקֻשְׁיוֹת וּנְפִילוֹת עֲמֻקוֹת עוֹד יוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. עַל כֵּן זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לִשְׁתֹּק בְּמַחְשַׁבְתִּי וּלְקַיֵּם סְיָג לְחָכְמָה שְׁתִיקָה, וּתְחַזְקֶנִי רַק לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לַחֲטוֹף אֵיזֶה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, כָּל מַה שֶׁאוּכַל - תּוֹרָה וּמִצְוֹת וּבִפְרָט תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשִׂיחָה לְפָנֶיךָ קוֹנִי, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּאַמֵּץ כֹּחִי לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתֶךָ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל, רַק זַכֵּנִי לְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶּׁצִּוָּנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִבְלִי לְיַאֵשׁ אֶת עַצְמִי בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. רַק זַכֵּנִי לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לִישׁוּעָתְךָ הַשֵּׁם. כִּי לִגְדֻלָּתְךָ אֵין חֵקֶר, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. וְנֶאֱמַר: “גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”: