סח

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן כָּל. זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁעֹצֵם גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ יִתְבָּרַךְ הֵם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל עֹצֵם אֲמִתַּת כַּוָּנָתְךָ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף כַּעַסְךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר גִּילוּ בָּעוֹלָם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. זַכֵּנוּ לֵידַע כִּי גַּם אָז רְצוֹנְךָ יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ וְנִּתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, וְשֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמֶת יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה. וְעַל כֵּן גַּם אָז רַחֲמֵנוּ וְזַכֵּנוּ לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְלִבְטֹחַ בְּרֹב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְאַחֵר חֵטְא הָעֵגֶל וְאָמַרְתָּ לְהַשְׁמִידָם, חַס וְשָׁלוֹם. אָז הָבִין מֹשֶׁה לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל פַּשְׁטִיּוּת דְּבָרֶיךָ יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ אַתָּה חָפֵץ לְכַלּוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ כֵן, רַק הַכֹּל עָשִׂיתָ כְּדֵי לְזָרְזוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל. זַכֵּנוּ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק כַּאֲשֶׁר הִתְחַזֵּק מֹשֶׁה אָז בִּתְפִלָּה מְאֹד עַד שֶׁנִּתְרַצֵּית לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה” וְכוּ’. וְאָז לִמַּדְתָּ אוֹתוֹ סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְגִלִּיתָ לוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְשָׁם גִּלִיתָ לוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶּׁעֶצֶם אֲמִתַּתְךָ יִתְבָּרַךְ הוּא רִבּוּי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ לָנֶצַח, שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת” וְכוּ’. זַכֵּנוּ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁזּוֹ עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ, תִּתְבָּרַךְ - שֶׁרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְנֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁתָּמִיד מוֹעִילִים תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקָה וְשַׁוְעָה לְפָנֶיךָ יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים הוֹדִיעוּנוּ שֶׁאַחַר כָּל הַכְּעָסִים שֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתְךָ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן רַחֲמֵי אֲמִתַּתְךָ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם:

זַכֵּנוּ תָּמִיד לְהִתְקָרֵב וּלְהִכָּלֵל בְּהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁמִּתְחַזְּקִים בִּתְפִלָּה תָּמִיד, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. וְנִזְכֶּה לְהַכְנִיס הַדַּעַת הָאֲמִתִּי בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד. וְנֵדַע כִּי זֶהוּ עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת”. וּכְתִיב: “וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ וְכוּ’ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ”. “בֶּאֱמֶת” דַּיְקָא, כִּי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם עַתָּה אַחַר שֶׁעָשִׂיתִי מַה שֶׁעָשִׂיתִי, וְעָבַר עָלַי מַה שֶׁעָבַר, עֲדַיִן, עֲדַיִן, אַתָּה חָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנִי. וְעַל כֵּן אֲנִי מִתְחַזֵּק וּמִתְפַּלֵּל, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. וְנִזְכֶּה לְהָבִין דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ הֵיטֵב הֵיטֵב, כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה: