פח

מָרָא דְּעָלְמָא כֹּלָּא, רַחֲמָן אֲמִתִּי, מַלֵּא רַחֲמִים רַבִּים וַחֲסָדִים עֲצוּמִים. אָנָּא, מַלְכֵּנוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד וְלַחֲזוֹת מִכָּל דָּבָר רַחֲמָנוּתֶךָ. וּכְפִי שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲכָמֶיךָ בָּזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה עַל עֶבֶד עִבְרִי: “אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא”. בָּזֶה אָנוּ רוֹאִים רַחֲמָנוּתְךָ יִתְבָּרַךְ, אֵיךְ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח. כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ הָעֶבֶד שֶׁיָּרַד לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה לְרַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁהוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד. אִם כֵּן, הָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּבָר הֶפְקֵר גָּמוּר וְאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה עוֹד. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁגַּם בְּהָעֶבֶד נָתַתָּ כַּמָּה דִּינִים וְאַזְהָרוֹת, שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְרַחֵם עָלָיו הַרְבֵּה, וְשֶׁלֹּא לְהַפְקִירוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר הוֹרוּנוּ חֲכָמֶיךָ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְזַכֵּנִי לֵידַע כִּי אֲפִלּוּ עַל הַנּוֹפֵל לְעַבְדוּת גָּמוּר, שֶׁהוּא תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת עֲמָלֵק, אַף עַל פִּי כֵן גַּם לְשָׁם מַגִּיעִין רַחֲמָנוּתֶךָ וְרַחֲמֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְאַתָּה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. “הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ”. “פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ”: