חָרוּז ח׳ כָּפוּל

נשגבו מאד השגותיך, עם דרי מעלה ועם דרי מטה היה למודך, וכלם היו נצרכין לקבל ממך לדרי מעלה ולצדיקים גבורי כח הודעת בלמודך, והורית להם הלמוד של איה מקום כבודו

מה פשפשת ומה ראית בראיתך, ומה ידעת בידיעתך, ולדרי מטה שהם בני אדם קטני ערך

היה ביכלתך להודיע להם שמלא כל הארץ כבודו למדת להם בלמודך, ולחזקם ולאמצם בדבוריך

אל תירא ואל תחת ה' עמך ואצלך וקרוב אליך ואל תפל בדעתך, ואל יבהילוך דברי יצרך. כל זה השגת בנוראות השגתך

נמלצו מה מאד לחכי אמרתך, אשר אמרת והתפארת את עצמך שיש לך צואר נפלא ויפה אין דוגמתך כי אתה יכול לעשות קולות הרבה בקול צוארך, ולא עוד אלא שאתה יכול להשליך מרחוק את קולך

אשר לא ישמע כלל במקומך, וישמע במקום רחוק מאד ממקום עמידתך, ועל ידי זה את השני צפרים החיות טהורות שנפרדו ונתרחקו זה מזו מזמן רב למרחוק אתה יכול לחברם יחד בקולך

על ידי שאתה יכול לעשות כקולה ולהשליכו למקומו בקולך, וכן אתה יכול לעשות בקולו ולהשליכו למקומה בקולך

 ועל ידי זה אתה יכל להביאם זה לזה ממקום רחוק ולחברם יחד כרצונך, ואף שאלו הדברים סתומים מאתנו כי הם סתרי סתריך

אבל הכונה הפשוטה מרמז על קודשא בריך הוא וכנסת ישראל שמחמת עוונותינו חרב בית המקדש וישראל הלכו בגולה וכביכול גם השכינה בגלות ונתפרדו זה מזה למרחוק ואתה יכול על ידי השגתך ותפלתך ללמד זכות בעד ישראל ולהמליץ עבורם בקול תפלתך

ולהביא את תפלתם ביחד עם תפלתך אליו יתברך, וכן להפך אתה יכול לחזק את ישראל בדבורך ולהודיעם שה' עמך ואצלך במקומך

ועל כן אמרת שיש לך השגה כזאת בהשגת אלקות שאתה יכל להביא על ידה את המשיח, אך דיו לעבד להיות כרבו כן אמרת בשיחתך, ואמרת מפני שיש הבלי עולם ואתה מעקם מהם את צוארך

ואינך מוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם, על כן נראה עקם צוארך, ומה שלא גמרת זה הספור בספורך

מפני שעדין מחמת עון הדורות ומחמת המחלקת לא גמרת דבר זה בחיים חיותך, ואתה עוסק בזה אחר הסתלקותך על ידי ספריך הקדושים ועל ידי קדשת ציונך

חשיבות וגדלת מעלת ראש השנה השגת בהשגתך, יותר על כל בעלי השגה זולתך

אין זה לך ירשה מאבותיך, כי אם מפאת גדלת יקרת נשמתך ונוראות עבודתך

ובמראה הנוראה מראות הכסא אשר הראית, ומשם השגת זאת בהשגתך

חשבת על דרכיך וצפית הליכת ביתך ולחם עצלות לא אכלת מימיך, טעמת כי טוב סחרך

ופעלת שלא יכבה לנצח אורך וגם לאחר הסתלקותך לא יכבה לעולם אשך ונרך

לזאת רמזת לתלמידך במאמריך שיקבצו על ראש השנה למקדש מעט הוא בית מדרשך ושיתפללו כל תלמידיך על קדשת ציונך.

מימי חסדי דוד הנאמנים ממקור חצבתם ברוח קדשך חפרת ומצאת ושאבת מלא כדך ועשרה מיני תהלים משם לקחת בידיך

לרוות צמאון עולליך ואל השקת רצת ותשק כל גמליך, ותקון הכללי לכל ישראל משם היה תקנתך

ולבל נפל לעצבון רוח חזקת אותנו באמירתך, ושני עדים נאמנים העמדת על זה לערבתך הלא המה קדשת ציונך וקברך, ואמירת עשרה מזמורי תהלתיך

מתוק מדבש לפי ומנופת צופים הספור שספרת מהבעטליר בלא ידים שעוסק לרפאות את הבת מלכה שהיא הכנסת ישראל וקדושותיהם אשר תפסה המלך האכזר הוא היצר הרע בפתוייו הרעים ובמדותיו המרים. ובעונות וחטאים וברחה מלפניו אל המבצר של מים היא התורה הקדושה הנמשלת למים ורדף אחריה וזרק לה כל היו"ד מיני חצים המשוחים בכל היו"ד מיני סמים. היא שתפסה בחטאים ועוונים ובלמוד שלא לשמה, בשביל שיהיו רבנים ושיהיו נקראים אנשים גדולים וחשובים ונכנסה לתוך היו"ד חומות של מים ונפלה שם חלשות כי על ידי התורה שלא לשמה וחטאים ועוונים נחלשו נשמותיהם, ואתה הבעטליר שנראה כאלו אין לך ידים אתה רופא אותה ברפואות נוראים, כי אתה נותן כל היו"ד מיני צדקה הנמשלת למים, על כן אתה יכול לכנוס לכל היו"ד חומות של מים, ואתה יכול למשך ממנה כל היו"ד מיני חצים שנמשחו בכל היו"ד מיני סמים, ואתה יכול לידע כל היו"ד מיני דפיקים כי אתה יכול לתן כל היו"ד מיני חכמה לחכמים, על ידי שאתה מסמיך אותם בידים, ואתה יכול לאחז בידיך כל היו"ד מיני רוחות סערה גדולים, ועל כן אתה יכול לנגן לפניה כל היו"ד מיני נגונים שהם הרפואות שלה, והם העשרה מיני נגינה המרמזים בהעשרה מזמורי תהלתיך.

נפת תטופנה שפתותיך, דבש וחלב תחת לשונך, חן הוצק בשפתותיך, אמרות ה' אמרות טהורות מזוקקיך

מתוקים מדבש ונפת צופים רמזי קשרי מדותיך, ובמקראי קדש ודברי חכמינו זכרונם לברכה המה היו מוצאותיך

ובדרכים נפלאים הוצאת אותם בהשגתך וארגת וקלעת מהם את מדותיך, הלא המה יקר תפארת המדות שבספר מדותיך

נשגבו מאד מחשבותיך אשר חשבת ומעשיך אשר עשית, כי רצית שלא יפסיקו לעד הדרכים והנתיבות אשר בהם דרכת

ואילנות רבים ורעים משם עקרת ועשבים רעים משם בערת ופעמים רבים אנה ואנה עליהם הלכת

יען שיהיה דרך כבושה לרבים רצית, ושיהיה קיום לנצח כל הדורות והשיחות אשר דברת

הלא המה כל דברי תורתך.