אות-א

יַעֲשֶׂה כָּל פַּעַם מַה שֶּׁיּוּכַל אֲפִלּוּ אִם לא יוּכַל לְדַבֵּר רַק

אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן חַס וְשָׁלוֹם וְהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחִינַת זִקְנָה הַנַּ"ל, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי שׁוּם יֵאוּשׁ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלּא יאמַר בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר נִזְקַן חַס וְשָׁלוֹם בְּמַעֲשָׂיו וְכוּ', עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק יִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיּוּכַל דָּבָר קָטָן אוֹ דָּבָר גָּדוֹל, אֲפִלּוּ אִם לא יוּכַל לוֹמַר כִּי אִם דִּבּוּר אֶחָד מַמָּשׁ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת אוֹ לִלְמד מְעַט דִּמְעַט, עַל כָּל פָּנִים יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיּוּכַל וְיִתְחַזֵּק וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט שֶׁזּוֹכֶה עֲדַיִן לִיגַע בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. (הִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה ה אוֹת ז):