טו.

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה מַשִּׂיגִין הַצַּדִּיקִים, וְהֵם מַמְשִׁיכִין הַשִּׂמְחָה עָלֵינוּ. וְכָל שִׂמְחָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים הוּא עַל־יְדֵי קַטְנוּת וְשִׁפְלוּת דַּיְקָא, בְּחִינַת "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה". כִּי הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים הַכְּרוּכִים אַחַר עוֹלָם הַזֶּה, כָּל שִׂמְחָתָם הוּא רַק עַל־יְדֵי גַאֲוָה וְגַדְלוּת, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּשִּׂיגִין אֵיזֶה כָּבוֹד וַעֲשִׁירוּת וּגְדֻלָּה, הֵם מִתְנַשְּׂאִים בְּעַצְמָן וּשְׂמֵחִים בָּזֶה, וְעַל־כֵּן שִׂמְחָתָם בֶּאֱמֶת אֵינָהּ שִׂמְחָה כְּלָל, כִּי בֶּאֱמֶת בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם שִׂמְחָה כְּלָל, וְעַל כֵּן נִקְרָא כָּל שִׂמְחָתָם רַק "שְׂחוֹק הַכְּסִיל", שֶׁהוּא מְעֹרָב בְּעַצְבוּת, בְּחִינַת "אַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה"; כִּי מֵאַחַר שֶׁכָּל שִׂמְחָתוֹ הִיא תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה, בְּוַדַּאי אֵין זֶה שִׂמְחָה כְּלָל, כִּי אֵין שׁוּם אָדָם מְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ; כִּי כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, בִּפְרָט כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי גַדְלוּת וְגַאֲוָה אֵין שׁוּם שִׂמְחָה כְּלָל, רַק שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם שְׂמֵחִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל שִׂמְחָתָם נֶהְפֶּכֶת לְיָגוֹן; אֲבָל שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים הִיא עַל־יְדֵי קַטְנוּת וַעֲנָוָה דַּיְקָא, שֶׁהֵם קְטַנִּים בְּעֵינֵיהֶם כָּל־כָּךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם שְׂמֵחִים בּוֹ; וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים וַעֲנִיּוּת, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם שְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִין וּמוֹדִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין בְּטִיבוּ, בֵּין בְּעָקוּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם תָּמִיד, כִּי יוֹדְעִים שֶׁגַּם זֶה הַמְעַט הוּא חֶסֶד חִנָּם מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל עִקַּר שִׂמְחָתָם הוּא שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת, שֶׁהִיא שִׂמְחָה אֲמִתִּית וְנִצְחִית, וּמַמְשִׁיכִים שִׂמְחָה זוֹ עַל כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵם קְטַנִּים וּשְׁפָלִים בְּעֵינֵיהֶם יוֹתֵר וְיוֹדְעִים בְּיוֹתֵר כַּמָּה וְכַמָּה פָּגְמוּ וְכוּ', הֵם מִתְגַּבְּרִים עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יוֹתֵר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַמִּצְוָה, עַל שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַשִּׂמְחָה דִקְדֻשָּׁה הִיא עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת דַּיְקָא, שֶׁהוּא לִהְיוֹת קָטָן בְּעֵינָיו בֶּאֱמֶת כְּמוֹ דָוִד שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְכוּ', וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ הָיָה מְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן גָּמַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ חֲסָדִים כָּאֵלֶּה. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת מַלְכוּתוֹ, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. (שם ל־לא)