יג

"דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי. דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי. כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי. מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי. וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי. עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי. לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ גֹּדֶל הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁקֶר בָּעוֹלָם עַד שֶׁרֹב הָעוֹלָם מְקָרְבִין רַק אֶת הַשֶּׁקֶר וּמְרַחֲקִין הָאֱמֶת, וְאַתָּה הוֹדַעְתָּ לָנוּ כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", כִּי אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לְרַחֵק הַמְּקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְּרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ, הַיְנוּ לְרַחֵק הַשֶּׁקֶר וּלְקָרֵב הָאֱמֶת, וְאַתָּה הוֹדַעְתָּ לָנוּ שֶׁבְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת מַתְחִיל בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ. עַל כֵּן חוּס וַחֲמֹל נָא עָלֵינוּ וְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת קֹדֶשׁ כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה תֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְקַבֵּל הֶאָרָה אֲמִתִּיִּית מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זכור לטוב:

וְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַבְדָּלָה עַל הַיַּיִן בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְקַבֵּל הֶאָרַת הַדַּעַת הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בְּכָל יְמֵי הַחֹל לַעֲבֹד אוֹתְךָ בְּדַעַת שָׁלֵם וֶאֱמֶת, וּלְרַחֵק הַשֶּׁקֶר הַנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵבִיא מִיתָה לָעוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְדַבֵּק עַצְמֵנוּ בְּמִדַּת הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת סַם חַיִּים. וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי עַבְדוּת, וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל תּוֹרָה, וְתִפְרֹק מֵעָלֵינוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְנִזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתְךָ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, עִם דַּעַת שָׁלֵם וּמֹחִין גְּדוֹלִים, עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְחִינַת עֲבוֹדַת הַבֵּן שֶׁעוֹבֵד אֶת אָבִיו, שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת הָעֶבֶד שֶׁעוֹבֵד אֶת אֲדוֹנוֹ. וּתְזַכֵּנוּ לְמַעֵט בְּשֵׁנָה בְּכָל הָאֶפְשָׁר, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ", וְנֶאֱמַר: "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב, וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן", אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: