קב

אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף על פי כן את כל אשר עם לבבו ישפך לפניו יתברך, וזה יקר מאד בעיני ה' יתברך: (לקו"ה על פס' א)

א תפלה לעני כי־יעטף, ולפני יהוה ישפך שיחו:

ב יהוה שמעה תפלתי, ושועתי אליך תבוא:

ג אל־תסתר פניך | ממני ביום צר־לי, הטה־אלי אזנך, ביום אקרא מהר ענני:

ד כי־כלו בעשן ימי, ועצמותי כמוקד נחרו:

ה הוכה כעשב וייבש לבי, כי־שכחתי מאכל לחמי:

ו מקול אנחתי, דבקה עצמי לבשרי:

ז דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות:

ח שקדתי ואהיה, כצפור בודד על־גג:

ט כל־היום חרפוני אויבי, מהוללי בי נשבעו:

י כי־אפר כלחם אכלתי, ושקוי בבכי מסכתי:

יא מפני־זעמך וקצפך, כי נשאתני ותשליכני:

יב ימי כצל נטוי, ואני כעשב איבש:

יג ואתה יהוה לעולם תשב, וזכרך לדר ודר:

יד אתה תקום תרחם ציון, כי־עת לחננה, כי־בא מועד:

טו כי־רצו עבדיך את־אבניה, ואת־עפרה יחוננו:

טז וייראו גוים את־שם יהוה, וכל־מלכי הארץ את־כבודך:

יז כי־בנה יהוה ציון, נראה בכבודו:

יח פנה אל־תפלת הערער, ולא־בזה את־תפלתם:

יט תכתב זאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל־יה:

כ כי־השקיף ממרום קדשו, יהוה משמים | אל־ארץ הביט:

כא לשמע אנקת אסיר, לפתח בני תמותה:

כב לספר בציון שם יהוה, ותהלתו בירושלם:

כג בהקבץ עמים יחדו, וממלכות לעבד את־יהוה:

כד ענה בדרך כחי, קצר ימי:

כה אמר אלי, אל־תעלני בחצי ימי, בדור דורים שנותיך:

כו לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים:

כז המה | יאבדו ואתה תעמד, וכלם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו:

כח ואתה־הוא, ושנותיך לא יתמו:

כט בני־עבדיך ישכונו, וזרעם לפניך יכון: