נו

האדם צריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל לה' יתברך תמיד בכל מה שעובר עליו, בין בטובו בין בעקו חס ושלום: (לקו"ה על פס' יא)

א למנצח | על־יונת אלם רחקים, לדוד מכתם, באחז אותו פלשתים בגת:

ב חנני אלהים כי־שאפני אנוש, כל־היום לחם ילחצני:

ג שאפו שוררי כל־היום, כי־רבים לחמים לי מרום:

ד יום אירא, אני אליך אבטח:

ה באלהים אהלל דברו, באלהים בטחתי לא אירא, מה־יעשה בשר לי:

ו כל־היום דברי יעצבו, עלי כל־מחשבתם לרע:

ז יגורו | יצפונו יצפינו, המה עקבי ישמרו, כאשר קוו נפשי:

ח על־און פלט־למו, באף עמים | הורד אלהים:

ט נדי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך:

י אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא, זה־ידעתי כי־אלהים לי:

יא באלהים אהלל דבר, ביהוה אהלל דבר:

יב באלהים בטחתי לא אירא, מה־יעשה אדם לי:

יג עלי אלהים נדריך, אשלם תודת לך:

יד כי הצלת נפשי [יפסיק מעט] ממות, הלא רגלי מדחי, להתהלך לפני אלהים באור החיים: