סו

אין כחנו אלא בפה, לתפס אמנות אבותינו, לצעק אליו יתברך מכל מקום שהוא: (לקו"ה על פס' יב)

א למנצח, שיר מזמור, הריעו לאלהים כל־הארץ:

ב זמרו כבוד־שמו, שימו כבוד תהלתו:

ג אמרו לאלהים מה־נורא מעשיך, ברב עזך יכחשו לך איביך:

ד כל־הארץ | ישתחוו לך ויזמרו־לך, יזמרו שמך סלה:

ה לכו וראו מפעלות אלהים, נורא עלילה על־בני אדם:

ו הפך ים | ליבשה, בנהר יעברו ברגל, שם נשמחה־בו:

ז משל בגבורתו | עולם, עיניו בגוים תצפינה, הסוררים | אל־ירומו ירימו למו סלה:

ח ברכו עמים | אלהינו, והשמיעו קול תהלתו:

ט השם נפשנו בחיים, ולא־נתן למוט רגלנו:

י כי־בחנתנו אלהים, צרפתנו כצרף־כסף:

יא הבאתנו במצודה, שמת מועקה במתנינו:

יב הרכבת אנוש לראשנו, באנו־באש ובמים ותוציאנו לרויה:

יג אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי:

יד אשר־פצו שפתי, ודבר־פי בצר־לי:

טו עלות מיחים אעלה־לך עם־קטרת אילים, אעשה בקר עם־עתודים סלה:

טז לכו־שמעו ואספרה, כל־יראי אלהים, אשר עשה לנפשי:

יז אליו פי־קראתי, ורומם תחת לשוני:

יח און אם־ראיתי בלבי, לא ישמע אדני:

יט אכן שמע אלהים, הקשיב בקול תפלתי:

כ ברוך אלהים, אשר לא־הסיר תפלתי וחסדו מאתי: