כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן ה' יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בְּעֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ תָּמִיד: (לקו"ה על פס' א-ב)
א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת, ֖אֵלֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י, ֜הַיֹּשׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם:
ב הִנֵּ֨ה כעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם, כּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֘ אֶל־יַ֪ד גּבִ֫רְתָּ֥הּ, כֵּ֣ן ֖עֵינֵינוּ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ, ֜עַד שֶׁיּחׇנֵּֽנוּ:
ג חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ, כִּי־֜רַ֗ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז:
ד רַבַּת֘ שָֽׂבעָה־לָּ֪הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ, הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים, ֜הַבּ֗וּז לִגְאֵ֥י יוֹנִֽים לגאיונים: