כא

עקר עזותו והתחזקותו של האדם להתקרב לעבודת ה' יתברך היא על ידי שמחה וחדוה: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב יהוה בעזך ישמח־מלך, ובישועתך מה־יגל יגיל מאד:

ג תאות לבו נתתה לו, וארשת שפתיו בל־מנעת סלה:

ד כי־תקדמנו ברכות טוב, תשית לראשו עטרת פז:

ה חיים | שאל ממך, נתתה לו, ארך ימים עולם ועד:

ו גדול כבודו בישועתך, הוד והדר תשוה עליו:

ז כי־תשיתהו ברכות לעד, תחדהו בשמחה את־פניך:

ח כי־המלך בטח ביהוה, ובחסד עליון בל־ימוט:

ט תמצא ידך לכל־איביך, ימינך תמצא שנאיך:

י תשיתמו | כתנור אש לעת פניך, יהוה באפו יבלעם, ותאכלם אש:

יא פרימו מארץ תאבד, וזרעם מבני אדם:

יב כי־נטו עליך רעה, חשבו מזמה בל־יוכלו:

יג כי תשיתמו שכם, במיתריך תכונן על־פניהם:

יד רומה יהוה בעזך, נשירה ונזמרה גבורתך: