אין מנוס מכל מה שיכול לעבר על האדם, כי אם לתלות עיניו למרום ולהקדים תפלה לצרה: (לקו"ה על פס' א)
א לדוד, אליך יהוה | אקרא, צורי אל־תחרש ממני, פן־תחשה ממני, ונמשלתי עם־יורדי בור:
ב שמע קול תחנוני בשועי אליך, בנשאי ידי אל־דביר קדשך:
ג אל־תמשכני עם־רשעים ועם־פעלי און, דברי שלום עם־רעיהם, ורעה בלבבם:
ד תן־להם כפעלם וכרע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם:
ה כי לא יבינו אל־פעלת יהוה, ואל־מעשה ידיו, יהרסם ולא יבנם:
ו ברוך יהוה, כי־שמע קול תחנוני:
ז יהוה | עזי ומגני, בו בטח לבי ונעזרתי, ויעלז לבי, ומשירי אהודנו:
ח יהוה עז־למו, ומעוז ישועות משיחו הוא:
ט הושיעה | את־עמך, וברך את־נחלתך, ורעם ונשאם עד־העולם: