לז

צריכין בטחון גדול ועצום מאד בחסדו ורחמיו המרבים, שאינם כלים לעולם: (על"ת על פס' ג)

א לדוד |, אל־תתחר במרעים, אל־תקנא בעשי עולה:

ב כי כחציר מהרה ימלו, וכירק דשא יבולון:

ג בטח ביהוה ועשה־טוב, שכן־ארץ ורעה אמונה:

ד והתענג על־יהוה, ויתן־לך משאלת לבך:

ה גול על־יהוה דרכך, ובטח עליו והוא יעשה:

ו והוציא כאור צדקך, ומשפטך כצהרים:

ז דום | ליהוה והתחולל לו, אל־תתחר במצליח דרכו, באיש עשה מזמות:

ח הרף מאף ועזב חמה, אל־תתחר אך־להרע:

ט כי־מרעים יכרתון, וקוי יהוה המה יירשו־ארץ:

י ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על־מקומו ואיננו:

יא וענוים יירשו־ארץ, והתענגו על־רב שלום:

יב זמם רשע לצדיק, וחרק עליו שניו:

יג אדני ישחק־לו, כי־ראה כי־יבא יומו:

יד חרב | פתחו רשעים ודרכו קשתם, להפיל עני ואביון, לטבוח ישרי־דרך:

טו חרבם תבוא בלבם, וקשתותם תשברנה:

טז טוב־מעט לצדיק, מהמון רשעים רבים:

יז כי זרועות רשעים תשברנה, וסומך צדיקים יהוה:

יח יודע יהוה ימי תמימם, ונחלתם לעולם תהיה:

יט לא־יבשו בעת רעה, ובימי רעבון ישבעו:

כ כי רשעים | יאבדו, ואיבי יהוה כיקר כרים, כלו בעשן כלו:

כא לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן:

כב כי מברכיו יירשו ארץ, ומקלליו יכרתו:

כג מיהוה מצעדי־גבר כוננו, ודרכו יחפץ:

כד כי־יפל לא־יוטל, כי־יהוה סומך ידו:

כה נער | הייתי גם־זקנתי, ולא־ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש־לחם:

כו כל־היום חונן ומלוה, וזרעו לברכה:

כז סור מרע ועשה־טוב, ושכן לעולם:

כח כי יהוה | אהב משפט, ולא־יעזב את־חסידיו, לעולם נשמרו, וזרע רשעים נכרת:

כט צדיקים יירשו־ארץ, וישכנו לעד עליה:

ל פי־צדיק יהגה חכמה, ולשונו תדבר משפט:

לא תורת אלהיו בלבו, לא תמעד אשריו:

לב צופה רשע לצדיק, ומבקש להמיתו:

לג יהוה לא־יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו:

לד קוה אל־יהוה | ושמר דרכו, וירוממך לרשת ארץ, בהכרת רשעים תראה:

לה ראיתי רשע עריץ, ומתערה כאזרח רענן:

לו ויעבר והנה איננו, ואבקשהו ולא נמצא:

לז שמר־תם וראה ישר, כי־אחרית לאיש שלום:

לח ופשעים נשמדו יחדו, אחרית רשעים נכרתה:

לט ותשועת צדיקים מיהוה, מעוזם בעת צרה:

מ ויעזרם יהוה ויפלטם, יפלטם מרשעים ויושיעם, כי־חסו בו: