ז

צריכין תמיד למסר נפשו עם כל תנועותיו וחיותו לה' יתברך, שעל ידי זה ה' יתברך מצילו מהאויבים והשונאים: (לקו"ה על פס' ב-ג)

א שגיון לדוד, אשר־שר ליהוה, על־דברי־כוש בן־ימיני:

ב יהוה אלהי, בך חסיתי, הושיעני מכל־רדפי והצילני:

ג פן־יטרף כאריה נפשי, פרק ואין מציל:

ד יהוה אלהי אם־עשיתי זאת, אם־יש־עול בכפי:

ה אם־גמלתי שולמי רע, ואחלצה צוררי ריקם:

ו ירדף אויב | נפשי וישג, וירמס לארץ חיי, וכבודי | לעפר ישכן סלה:

ז קומה יהוה | באפך, הנשא בעברות צוררי, ועורה אלי משפט צוית:

ח ועדת לאמים תסובבך, ועליה למרום שובה:

ט יהוה ידין עמים, שפטני יהוה, כצדקי וכתמי עלי:

י יגמר־נא רע | רשעים, ותכונן צדיק, ובחן לבות וכליות, אלהים צדיק:

יא מגני על־אלהים, מושיע ישרי־לב:

יב אלהים שופט צדיק, ואל זעם בכל־יום:

יג אם־לא ישוב חרבו ילטוש, קשתו דרך ויכוננה:

יד ולו הכין כלי־מות, חציו לדלקים יפעל:

טו הנה יחבל־און, והרה עמל, וילד שקר:

טז בור כרה ויחפרהו, ויפל בשחת יפעל:

יז ישוב עמלו בראשו, ועל קדקדו חמסו ירד:

יח אודה יהוה כצדקו, ואזמרה שם־יהוה עליון: