ט

צריכין להרגיל את עצמו מאד בכל יום ובכל עת להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות אשר גמל עמנו: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח על־מות לבן, מזמור לדוד:

ב אודה יהוה בכל־לבי, אספרה כל־נפלאתיך:

ג אשמחה ואעלצה בך, אזמרה שמך עליון:

ד בשוב־אויבי אחור, יכשלו ויאבדו מפניך:

ה כי־עשית משפטי ודיני, ישבת לכסא שופט צדק:

ו גערת גוים, אבדת רשע, שמם מחית לעולם ועד:

ז האויב | תמו חרבות לנצח, וערים נתשת אבד זכרם המה:

ח ויהוה לעולם ישב, כונן למשפט כסאו:

ט והוא ישפט־תבל בצדק, ידין לאמים במישרים:

י ויהי יהוה משגב לדך, משגב לעתות בצרה:

יא ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא־עזבת דרשיך יהוה:

יב זמרו ליהוה ישב ציון, הגידו בעמים עלילתיו:

יג כי־דרש דמים אותם זכר, לא־שכח צעקת ענוים עניים:

יד חננני יהוה, ראה עניי משנאי, מרוממי משערי־מות:

טו למען אספרה כל־תהלתיך, בשערי בת־ציון אגילה בישועתך:

טז טבעו גוים בשחת עשו, ברשת זו טמנו נלכדה רגלם:

יז נודע | יהוה משפט עשה, בפעל כפיו נוקש רשע, הגיון סלה:

יח ישובו רשעים לשאולה, כל־גוים שכחי אלהים:

יט כי לא לנצח ישכח אביון, תקות עניים ענוים תאבד לעד:

כ קומה יהוה אל־יעז אנוש, ישפטו גוים על־פניך:

כא שיתה יהוה | מורה להם, ידעו גוים אנוש המה סלה: